חלק 20

218 9 1
                                    

נקודת מבט אגם
טוב,עברו כבר שבועיים נוראיים ביותר,קשה לי,כואב לי בכל הגוף.רואי לא מדבר איתי כל השבועיים האלה ואם חשבתם שאני אראה אותו בבית ספר אז גם לבית ספר הוא לא בא,אין לי מושג מה קרה לו,מה עובר עליו,מה עשיתי?
באמת אין לי מושג,מאותו יום שהוא הלך מהבית שלי לא דיברנו הוא לא עונה לא לי ולא לאף אחד מהחבורה.
בכיתי הרבה בשבועיים האלה ובקושי אני הלכתי לבית ספר,אין בי כוחות.
יש לי היום בגרות ואני חייבת ללכת לבית ספר,אין לי מושג איך אני אעבור את הבגרות הזאת בקושי למדתי וזה לא מתאים לי!
התארגנתי ולבשתי

 יש לי היום בגרות ואני חייבת ללכת לבית ספר,אין לי מושג איך אני אעבור את הבגרות הזאת בקושי למדתי וזה לא מתאים לי!התארגנתי ולבשתי

Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.

אין לי כוח להשקיע
יצאתי,אני הולכת ברגל. התקדמתי לבית ספר ועוברת לידי אישה,שיט זאת ליהיא,אחות של רואי.[אני מאוד מקווה שאתן זוכרות אותה(פרק 13)]
״שלום אגם יפה שלי מה קורה?״ היא שאלה אותי,ניסיתי להתעלם אבל זה לא עבד
״אה היוש מה קורה ליהיא?״ ניסיתי לשדר אנרגיות טובות למרות שאין לי כוחות ועצבים לזה מבפנים.
״מה נעלמת את לא באה יותר״ היא שאלה והתלבטתי מה לענות לה,היא יודעת בכלל מה קורה בנינו? אמרתי ״כן אני אבוא סליחה״ והיא אמרה ״טוב יאללה אני אתקדם,כיף לפגוש אותך״ ואמרתי ״כן גם אותך,ביי״ והיא חיבקה אותי והלכה,היא ממש חמודה אני אוהבת אותה ברמות פשוט עכשיו אין לי כוח לכלום בא לי לסיים עם הבגרות הזאת ולחזור הבייתה למיטה שלי.
״אגם את מרוכזת?״ המורה שאלה אותי לפני שהתחילה הבגרות ואמרתי ״כן כן הכל בסדר״ והיא אמרה ״יופי,את עוברת את הבגרות הזאת,ששום דבר לא יסיח את דעתך״ כמה שאני אוהבת את המורה הזאת ״תודה רבה״ אמרתי ונכנסתי לכיתה והתחילה הבגרות.

סיימתי את הבגרות,יחסית לזה שבקושי למדתי היא הלכה סבבה ונקווה לתוצאות טובות,אם אתם שואלים רואי עדין לא יוצא לי מהראש ואין לי מושג מה קורה לו,גם לבית ספר הוא לא בא אני באמת לא יודעת מה עובר עליו.

נקודת מבט רואי
״מה עובר עליך רואי פתח את הדלת״ יניר ועומרי צעקו ודפקו על הדלת של החדר שלי,אני ממשיך להתעלם שילכו כבר אין לי עצבים לשיחות המטומטמות האלה.אני לא יודע מה אני מרגיש פשוט לא יודע,בחיים שלי לא הרגשתי כזה חרא ובכלל לא עשיתי לה כלום זאת היא שאמורה להרגיש חרא עם עצמה אחרי שהיא בוגדת,קשה לי להגיד את זה בכלל. למה אני לוקח את זה כל כך קשה והיא ממשיכה בשלה ואפילו בקושי מתעניינת בי,ליהיא סיפרה לי שהיא ראתה אותה היום והיא נראתה לה ממש רגיל וסבבה,למה אני דווקא זה שלוקח קשה?
״רואי אם אתה לא פותח אני אזמין מישהו שיפרק לך את הדלת הזאת תפתח כבר ימפגר״ יניר אמר,התייאשתי ופתחתי
הם היו בהלם שפתחתי ועומרי אמר ״תודה לאל סוף סוף״ והם נכנסו,סגרתי את הדלת ונעלתי.
״כן מה אתם רוצים״ אמרתי ועומרי אמר ״למה אל העיניים שלך אדומות רואי מה עובר עליך?״ ואמרתי ״היא בגדה בי״ והם היו בהלם, יניר אמר ״מה אגם בגדה בך?״ ואמרתי ״לא אז השכנה ממול״ ועומרי אמר ליניר ״כן ימטומטם,אבל מה רואי אני בשוק איך גילית״ ופתחתי את הטלפון ונכנסתי להודעות עם המספר חסום והראתו להם את התמונה,בתמונה רואים את אגם מחבקת ומנשקת מישהו,רואים את הגב שלו והפרצוף שלה.
״מה אחי אני בשוק״ יניר אמר ואמרתי ״מה עשיתי לה שהיא ככה עשתה את זה באמת אני לא מבין את הראש של הילדה הזאת״ ועומרי אמר ״עדי אמרה לי שהיא גם כמוך בקושי יוצאת מהחדר,היום הבנתי שפעם ראשונה היא הלכה לבית ספר לעשות את הבגרות ובכלל לא הייתה מרוכזת,היא יודעת בכלל שראית את התמונה הזאת?״ ואמרתי ״לא נראה לי״ ויניר אמר ״נו תדבר איתה תראה לה ונראה מה היא אומרת להגנתה״ ואמרתי ״אני לא מוכן להסתכל לה על הפרצוף אז לדבר?״ ויניר אמר ״מה הפכת לעוסית רואי אתה יכול לדבר איתה הכל בסדר אנחנו כבר נדאג לזה״ ואמרתי ״טוב בסדר נראה כבר״
הם נשארו להיות איתי עוד קצת והלכו,אני שמח שיש לי חברים כאלה.

נקודת מבט אגם
חזרתי הבייתה והחלפתי לפיגמה,עליתי על המיטה וסתם הדלקתי טלוויזיה.
פתאום עדי ומאי נכנסו לי לחדר ולא הבנתי מאיפה הן צצו.
״אגם חיים שלי מה קורה?מה את לא עונה לשיחות״ מאי שאלה ואמרתי ״אה מה שלחתן?אני לא מרוכזת״ ועדי אמרה ״יפה שלי אגם זה שהוא החליט לא לדבר איתך פתאום וסוג של להפרד ממך זה לא אומר שהאפס הזה ישנה אותך עכשיו ותדרדרי לנו,אל תשקיע לדיכאון אנחנו שמות לב על ההתנהגות שלך״ ואמרתי ״מה עשיתי?אני בסך הכל עצובה על זה שהוא לא אומר לי בכלל מה יש לו ופתאום באמצע יום בהיר מחליט ללכת ולא לענות״ ומאי אמרה ״נו ובגלל התנהגות של ילד בן 4 את צריכה עכשיו להיות עצובה?״ ושתקתי,הן צודקות
עדי אמרה ״זה ברור שאת יכולה להיות עצובה וזה טבעי,פשוט אנחנו שומרות עליך שלא תפלי לדיכאון ותשארי ככה בחדר כל היום,בקושי אוכלת ובקושי באה לבית ספר,את לא כזאת אגמי״ וחיבקתי אותן,החברות הכי טובות שלי.

נקודת מבט עדי
נפגשנו אני עומרי מאי ויניר בבית שלי,אנחנו מחליטים להפגיש את רואי ואגם שידברו על הכל ויראו איך הם מתקדמים,נקווה שזה יעזור.
״אוקיי אז תאם תגידו לרואי שיבוא אתכם לים או משהו ואנחנו גם נגיד לאגם ואז נפגיש אותם שם,נלך וניתן להם לדבר״ ויניר אמר ״רק בתקווה שנצליח להוציא אותו מהחדר״ ואמרתי ״כן גם אנחנו חייבות שהיא תצא נקווה שזה יהיה קל,באמת שעצוב לי כל כך שהם ככה״ ועומרי אמר ״הם עוד יחזרו הם לא יכולים לחיות ככה בנפרד תראו איך קשה להם״ והסכמנו, ״טוב אז מחר בשעה 15 ככה תתחילו להוציא אותם ונדבר כבר״ מאי אמרה.
———————————————
היוש סליחה ממש שלקח זמן לפרק,הייתה תקופת מבחנים עמוסה אבל עכשיו חופש וזהו יצאו יותר פרקים יותר מהר
מקווה שאהבתן😍😍

חברים משותפיםWhere stories live. Discover now