שולטת בך

1

אני נאנחת שוב אחרי שכל בגדיי מחוץ לארון, ועדיין, שום זכר להלבשה התחתונה שלי.
לא תחתון אחד, ולא חזייה אחת, כלום.
״מיקה!!״ אני צועקת מחדרי ויורדת במהירות ובעצבנות במדרגות
״לקחת לי דברים מהארון??״ אני שואלת בחוסר סבלנות
מיקה בוחנת אותי בחיוך ומגחכת בעקבות שאלתי, ״לא, לא לקחתי כלום מהארון שלך״ היא אומרת בחוסר עניין וחוזרת לצפות בטלוויזיה
״אין לי חזיות ותחתונים! בשום מקום!״ אני אומרת בכעס ורוקעת ברגלי
״טוב, נעשה כביסה״ מיקה מנפנפת אותי ומתעלמת מדבריי
אני מסננת מספר קללות ועולה בחזרה לחדרי.

אני שומעת רעשים מלמטה ומחליטה לרדת לבדוק מי הגיע הביתה,
כשאני יורדת אני רואה מישהי שלא ראיתי מעולם, היא בוחנת אותי בחיוך ואומרת, ״את בטח קורל?״
אני מהנהנת בבילבול ומסתכלת בעיניה של מיקה, מחכה להסברים.
״היי, נעים מאוד״ האישה אומרת לי בחיוך ומחבקת אותי.
אני דופקת מבט לא מבין למיקה שמחייכת מהצד ומתנתקת מהחיבוק עם האישה הזרה.

״מי את?״ אני שואלת ובוחנת את תווי פניה.
היא נראת חיה בסרט לגמרי, היא הגיעה לפה עם נעלי עקב שחורות גבוהות וחולצה מכופתרת, את הכפתורים הראשונים היא לא טרחה לסגור כך שהחזה השופע שלה היה נראה כאילו הוא עוד שנייה יוצא מהחולצה, זה היה נראה כואב.
היא לבשה חצאית שחורה קצרצרה בצבע שחור שהייתה כל כך צמודה, שלא השאירה מקום לדמיון, ומתחת גרביונים שחורים.
שיערה השחור והחלק, מלא הברק היה מפוזר על גבה באלגנטיות ועל שפתיה היה אודם אדום בוהק.

״את יכולה לקרוא לי גברתי״ היא מחייכת אליי ומניחה בידיי את תיק הגוצ׳י הקטן שלה.
אני מכווצת את פניי בבלבול, ״מה? מה את מצפה שאעשה עם התיק שלך?״ אני מבולבלת לגמרי.
״תמצאי לו מקום, למה את מחכה?״ היא הרימה מעט את קולה
הנחתי את התיק שלה על השולחן לצידה והסתכלתי בכעס על מיקה המחוייכת.

״מי את חושבת שאת, שתבואי לבית שלי, ותרימי עליי את הקול שלך, ותתנהגי כאילו אני משרתת שלך?!״ אני נוזפת בה ומשתדלת להשאיר את עיניי נעוצות בעיניה ולא להסתכל על המחשוף העמוק שלה.

היא גיחכה ונעמדה מולי, היא הניחה את ידה על גבי וקירבה את גופי אליה.
״ביום שבו תרימי עליי את הקול שוב, זה הסתיים רע מאוד...״ היא לחשה והעבירה שיערה סוררת אל מאחורי אוזני, ״הבנת, שרמוטה קטנה?״ היא לחשה באיום וחפנה את התחת שלי.
עיניי נפערו בבהלה, לזה ממש לא ציפיתי.
דחפתי אותה ממני ועליתי במהירות לחדרי, מרגישה את כל גופי מלא בצמרמורות.

נעלתי את דלת חדרי והתכסתי עד מעל ראשי.
מה זה היה עכשיו? למה הרגשתי ככה?
מה זה הצמרמורות האלו? ולמה כל כך רציתי לבהות בחזה שלה?
למה בכל פעם שהסתכלתי על העקבים שלה הרגשתי את איברי נרטב?
ולמה מיקה ישבה בצד בדממה ובחיוך?

כל השאלות שהיו בראשי בלבלו אותי לגמרי, וראשי לא נח לשנייה.
אך לבסוף, עם הרבה מחשבות בראשי, נרדמתי.