צלקות על הגוף

שלווה נפשית

רוזי-
ההתעלפות היתה החלק הראשון במערכה לשגע ולהטריף אותם,הם לא ידעו ממני שובע.
אני הולכת להרוס להם את החיים כל עוד אני נושמת.
אני מבעבעת בכעס של עצמי ומרגישה שמפלצת קנאה כמו הענק הירוק משתלטת עליי ברגע שרועי מודה בפני טל על הקשר שלו עם גברת ציצים גדולים...שמסתבר שהיא האקסית של טל
זה כל כך הגיוני עכשיו
רועי רצה לדפוק לו את זה בפרצוף
והנה הוא הצליח לגרום לטל לעצבים
ולי לקנאה ענקית ומכוערת
טל ורועי מדברים בנעימים בפינת המועדון,לפני רגע הם כמעט רצחו אחד את השני
אני מגלגלת עיניים ונותנת לאנאל ללטף את גבי בעדינות.
אני לא פה כדי לרכוש חברות צבועות , הספיק לי הריב המגוחך שהיה לי עם מיה אתמול כדי להבין כמה צביעות יש פה.
אני פה כדי לשרוד ,אני פה בשביל לשרוד
אני אצא מפה ואהרוס להם את החיים.
בהמשך היום אני מסרבת לאכול,הרגליים שלי רועדות והראש שלי כואב מהחומר הרדמה ששמו לי לפני כמה שעות,אני נעולה בחדר שלי ומגלה כמה ספרים שנראים חדשים מונחים על השידה ליד המיטה,לא היה את זה שם לפני.
אני בוחנת את הספרים
״גאווה ודעה קדומה ״ קלאסי ״סיפורי שייקספיר״ ״הרפתקאות אליס בארץ הפלאות של לואיס קרול״ אני מזהה ישר את הכריכה,היא מהדורה מוגבלת,המקורית ביותר של לואיס קרול,בין הספרים הראשונים שראו אור של אליס בארץ הפלאות,רציתי לקנות אותה ביום הולדת שלי עם הכסף שהבנות הביאו לי אבל העדפתי לחסוך כי הספר היה יותר מדי יקר.
אני מופתעת איך הם ידעו בדיוק מה אני קוראת ואז נזכרת שפרסמתי ברשתות החברתיות את הביקורות שלי על ספרי קלאסיות,גם בטוויטר ולפעמים העלתי תמונות של הספרים שלי באינסטגרם.
הניסיון שלהם לגרום לי להרגיש ״בבית״ פשוט עלוב
כשאני אומרת בראשי ״בית״ אני מגלגלת עיניים ומדמיינת איך אני אומרת את זה בשיא הציניות.
פתטי אם הם באמת חושבים שמשהו יגרום לי להיות פחות בעייתית ולשתף פעולה,אני בחיים לא אשתף פעולה.
הם מעוררים רחמים
הם אשכרה מתפרנסים מסחר בבנות והפיכתן לזונות , אני רוצה להקיא,הגוף שלי מנסה להוציא מיצי עיכול,אבל אין שם כלום בשביל להוציא.
הראש שלי מסתחרר ואני רואה שחור
המוח שלי נכנס לפעולה ברגע שאני מרגישה ליטופים עדינים על הצוואר שלי,אגודל מחוספס מלטפת אותי באזור מתחת לאוזן,האזור הזה מאוד רגיש והוא שולח לי גלים נעימים בגוף.
אל תשאלו אותי איך אני יודעת איזו אצבע מלטפת אותי,אני בוודאות יודעת שזאת אגודל,ואיכשהו אני יודעת שההרגשה הזאת דומה,האגודל הזה כבר נגע בי בערב,באותו המקום כנראה
״פעמיים ביום להתעלף,זה כבר שיא חדש״ הקול העמוק של רועי מעיר אותי
אני ממצמצת חזק כאילו מנסה למסור למוח המטופש שלי להתחיל לעבוד בשביל שאוכל לראות איך לעזאזל הגעתי לסיטואציה שבה רועי מלטף אותי,כי ממה שזכור לי לבחור יש חברה אחרת שהוא יכול ללטף...וחוץ מזה
הוא לא העיף אותי אתמול כשחיבקתי אותו?
העיניים שלי פקוחות והתמונה של המציאות שאני נמצאת בה מנסה לאט לאט להעלות לתודעה שלי.
אני שוכבת על המיטה,הדלת פתוחה לרווחה וטל עומד על המשקוף רועי יושב על המזרן של המיטה שלי וצמוד אליי,היד שלו הפסיקה ללטף אותי כשבהלה נגלת על פניי.
אני מעיפה לו את היד ונוהמת כמו חיה
אני לא מאמינה שהקול הזה יצא ממני,כנראה אני מרגישה כל כך שנאה כלפיו והתודעה שלי מנסה לדבר בשמי.
״שלא תעזו לגעת בי כשאני לא בהכרה״ אני לוחשת אבל שניהם שומעים אותי טוב טוב
״מותק,כנראה שלא הבנת שאת לא בעמדה לבוא ולחלק לנו פקודות״ טל מסנן וחושף חיוך ציני ומגעיל,השיניים שלו טיפה צהובות מרוב הסיגריות שהוא מעשן.
רועי מסתכל עליו בצורה תקיפה
הוא מנסה להגן עליי לעזאזל?
כי זאת ממש לא הדרך
רועי קם בבת אחת ויוצא איתו לרגע מהחדר,אני מסתכלת סביבי,רואה מגש של אוכל על הרצפה
רעב תוקף אותי,רעב שבחיים לא חשבתי שארגיש שוב,זה אותו ההרגשה שהיתה לי כשהייתי קטנה ולא היה קניות בבית,הייתי מגיעה לבית ספר רעבה וגונבת תפוחי עץ ולחם מהמקרר בחדר המורים כשהלימודים בבית ספר נגמרו ורוב המורים כבר נסעו הביתה.
אני מתקפלת ומחבקת את הרגליים שלי,נשענת עם כל הפנים קדימה ומגוננת עליי מהעולם שבחוץ ובעיקר מהפיתוי של לאכול את האורחת ערב שנמצאת ממש מולי.
אסור לי להכנע
אני יודעת שהם לא יתנו לי למות פה,אני יותר מדי חשובה,אני בטוחה שאני יכולה לקבל המון כסף על הגוף שלי,למרות שאת הבתולין שלי אני לא ממש יכולה להציע
כמה אירוניים ודפוקים החיים שלי
הדלת נטרקת,אני לא טורחת להסתכל מי זה
״אני לא יכול להכריח אותך לאכול״ הוא גונח בתסכול
אני שומעת את הקול של רועי ואני ישר פותחת את עיניי בטיפת הקלה ומסתכלת עליו כשהוא נשען על הקיר מולי ומשפשף עם ידו את הזיפים העדינים שעל סנטרו .
בקושי הסתכלתי עליו ביומיים האחרונים,יומיים שהיו סיוט מתמשך
עוד מעט אני חוגגת שבוע במקום המזדיין הזה,זה מרגיש כאילו אני כלואה פה לנצח.
״אני לא רעבה״ אני עונה חלושות,קשה לי לדבר,כאילו כל הבטרייה שלי עוד רגע נכבת
עייפות מכריעה אותי ואני יודעת שרועי ישאר פה כמו טמבל זחוח כשהוא בוחן כל תנועה קטנה שאני עושה .
אני שוכבת,מרימה עליי את השמיכה ומנסה להרדם
אבל אני כועסת כל כך
באיזה קטע הוא נגע בי וליטף אותי איזה מניאק חסר רחמים,משחק עם הפאקינג רגשות הפתטיים שלי.
אני שומעת אותו בולע רוק ואז את הדלת נטרקת מאחוריו,אני עדיין עוצמת עיניים ואני מחכה כשיהיה שקט עוד כמה זמן עד שאדע בוודאות שהוא הלך.
כשאני פותחת את עיניי החדר ריק בדיוק כמו הנשמה והגוף שלי
ואני לא בוטחת במערכת ההשרדות שקיימת בגוף שלי לגבי האוכל שעומד מולי, אז אני פשוט לוקחת את הסלט המזדיין וזורקת אותו על הקיר הלבן מולי,זורקת את הבורקסים גם כן ומורחת את כל הגבינה והבצק ועושה יצירת אומנות מהקיר הלבן.
אני מצחקקת מעייפות ומתשישות כשאני רואה איזה יצירת מופת יצרתי כל הידיים שלי מכוסות מיץ עגבניות ופירורים של הבורקס.
אני רוצה להתקלח ולהעיף את היום הזה כבר ממני ובמיוחד את ההרגשה של האגודל המחוספס של רועי על האזור הרגיש שליד האוזן שלי,אני עדיין מרגישה אותו שם.
למחרת בבוקר אנאל נכנסת אלי לחדר ומכריחה אותי לאכול,אני סוגרת את הפה בחוזקה והיא מתעצבנת עליי,היא באה לדחוף לי נקנקיה בכוח לפה ואני מעיפה לה את היד.
שנינו לא מפסיקות לצחוק מאיך שזה נראה,לפחות ההומור שלי לא נעלם לגמרי.
״למה דווקא נקנקיה ? ״ אני אומרת חלושות,הגרון שלי יבש כי לא שתיתי ואכלתי מהצהריים של ההופעה,עברו כבר יומיים.
״עדיף שלא תדעי מה טל אמר״ היא עונה
״עכשיו את לא יכולה שלא להגיד לי ״ אני רועדת כולי והיא בתגובה מכסה אותי עד הפנים שלי בשמיכה,אני נראת כמו טורטיה.
״הוא אמר שאולי את זה את כן תסכימי לאכול כי את זונה שתלטנית״
שנינו צוחקות שוב,בחיי הבחור הזה דפוק .
״סתם...פשוט זה מה שנשאר בפריזר אצלנו בחדר כי הם כנראה לא עשו קניות,הוא מלמל את זה לעצמו כשעזרתי לו להרתיח מים״ היא פולטת נחרת צחוק ולוחצת את ידי
״מה נעשה איתך רוזי...״ היא אומרת בתסכול,בעצב
אני רוצה להרגיע אותה ולהגיד לה שאני בסך הכל מנסה קצת לשגע אותם כדי שאולי...רק אולי ישחררו אותי לדרכי כאילו אני איזה עכבר קטן שמצא את עצמו בבית עם אנשים,שאולי ישחררו אותי לטבע במקום להרוג אותי.
נשארה בי טיפונת אופטימיות , אולי בגלל שהעיניים של רועי לא יכולות לשקר,לפחות לא כשהוא מסתכל עליי.
אבל אני לא יכולה לענות לה,אני מצטנפת בתוך השמיכה ושוקעת לעוד שינה.
מה שאני זוכרת מכל היום הזה זה שפשוט ישנתי בלי סוף,לא יודעת איך כי לא הרגשתי שום שלווה נפשית
אבל הגוף שלי היה זקוק למנוחה
בבוקר למחרת,ביום שבת טל גורר אותי למקלחת,אני בקושי עומדת על הרגליים ובקושי זוכרת משהו ממה שהיה שם.
אני חושבת שהוא הפשיט אותי בכוח וניסה לסבן אותי בניגוד לרצוני,צחנה נוראית של זיעה וגברים הדיפו מהגוף החיוור והלבן שלי,המקלחת האחרונה שעשיתי היתה אצל רועי בבית כשניסיתי לברוח,אני שומעת שתי אנשים מדברים וגוף שרירי עוטף אותי במגבת,זה הקול של רועי,והחום גוף של רועי ,הריח של הבושם של רועי אני נופלת על זרועותיו והרגליים כבר לא מחזיקות אותי.