LOVE♡STORY

תהנו😘

נ.מ כללית
היום לליה יש יום הולדת והחברים תכננו לעשות לה מסיבת הפתעה, בעיקרון שיר תכננה, לירוי קנה את כל הדברים, אלון הזמין את כל מי שהיא הייתה בקשר איתו/איתה וכל החברים אמרו שיגיעו.
"אוקי אז תיהיו מוכנים היום בשש בערב" שיר לחשה לכולם כשראתה את ליה נכנסת לכיתה, "היי ליה אפשר לדבר איתך דקה?" "כן ברור בואי"
שיר יצאה עם ליה לשירותים כדי לדבר בפרטיות.
"אז מה העיניין?" "אני ואלון... נפרדנו" שיר אמרה אבל לא הייתה לה הבעה מסויימת, לא עצובה ולא אופתימית, "אתם מה?!" שיר הינהנה והשפילה ראש כשחייכה, "רגע אז למה את מחייכת?.." "אני לא בטוחה אני פשוט הרגשתי חנוכה מאז שהתחלנו לצאת ועכשיו אני משוחררת בערך.." "טוב אבל תדעי שאני פה תמיד כדי לעזור לך" צלצול פסק את החיבוק של שתיי הבנות ורצו לכיתה.

..................

נ.מ שיר
"נו בואי אני רוצה לראות אם יש להם את הספר הזה.." קראתי לליה שכבר הייתה עייפה מלהסתובב בקניון ולהיכנס לכל חנות שנייה שראיתי כי הייתי צריכה לעקב אותה בזמן שכולם ארגנו את המסיבה בבית שלה.
"אוף.. נו טוב תעשי את זה מהר!" ... "טוב אז יודעת מה תחכי לי פה בכיסא ואני כבר אגיע אלא אם כן אני אקנה את הספר.. פשוט חכי לי פה."
שמחתי מהמרחק הזמני ביננו כי עכשיו אני אוכל להתקשר לשאול אם אפשר כבר לחזור.. "היי סיימתם כבר? היא רוצה לחזור" "כן אתן יכולות לבוא הכל מוכן" לירוי ענה לי לפני שניתקתי את השיחה, שמעתי את ליה מתלוננת שאין לה כוח יותר, "נו שיר סיימת?" "כן יאללה בואי נחזור" "יאיי סוף סוף"
.....

נ.מ ליה
אני ושיר נכנסנו ועלינו במדרגות אל כניסת הבית שלי, "אני רוצה לשירותים אז אני אכנס אלייך טוב?" "כן ברור למה את שואלת בכלל".
שניות ספורות אחרי שפתחתי את הדלת שמעתי
"מזל טובבבבב!!!!" אלה היו כל החברים שלי אפילו כמה מהחטיבה שהם בכלל בעיר אחרת אז הופתעתי שהם הגיעו! ושנייה אחרי שכולם צעקו לא הספקתי למצמץ ולירוי הדביק את שפתיו לשלי ותבעתי בתוך הנשיקה, כמו תמיד.
"וואו אני פשוט לא מאמינה! אתם מושלמיםם!! אני מתה עליכםםם!"

נ.מ כללית
ליה אמרה לכולם אחרי שהתלחששו ואמרו: "הו~" בגלל הנשיקה, כולם היו, ההורים שלה, אחים שלה, לירוי, אלון, שיר חבריה ההכי קרובים, כל הכיתה וכמה ילדים שהיו איתה.
"המתנה שלך.. זה כתוב שם אז תקראי" לירוי אמר כשחייך אליה חיוך מתוק, המתנה הייתה הזמנה לדייט למחרת, ככה עברה לה שעה של פתיחת מתנות.
"ליההההה!!" הקול היה מוכר, זאת אמה! ו... עידו? מה הוא עושה פה? ליה תהתה לעצמה, "אמהההה, כמה שהתגעגעתי" ברחו לליה שתי דמעות אחת מכל עין, היא חיבקה חזק את אמה שהייתה חברה הכי טובה שלה מאז ששיר עזבה (הן הכירו כשאמה הצטרפה לכיתה בתחילת שנת הלימודים הראשונה בלי שיר)
"היי ילדה, מזל טוב" עידו אמר בחיוך וחיבק גם את ליה כשבלגנה את שיערו בחיבה, "אפ אפ אפ אפ, אף אחד לא נוגע בה חוץ ממני" כמובן שלירוי צפה מהצד והחליט להתערב כשראה אותם ביחד כי קינא בטירוף.
"אז אתם כאילו..? ביחד כזה?" עידו אמר כשהחיוך ירד מפיו. "כן אנחנו ביחד כזה" לירוי אמר בגלגול עיניים ובציניות ואז דאג להדגיש ש:"אנחנו יוצאים כבר זמן מה אז שלא תעז להתקרב אליה" את המשפט האחרון לירוי לחש לעידו בעיניים מצומצמות ומבט מאיים.