נ.מ סאם:
"יום ההולדת שלך בעוד שבוע סאם, מה תרצה כמתנה?" אמא שאלה אותי בארוחת הערב.
"אממ לא יודע" עניתי, "אני כבר אחשוב על משהו".
"אנחנו עושים לך מסיבת יום הולדת עם כל המשפחה בבית שלנו, יש מישהו מהחברים שלך שאתה רוצה להזמין?" היא שאלה.
גם בעד שלום עולמי אני לא אזמין את 'החברים' שלי. הם בני זונות.
"תזמיני את כריס" אמרתי במחשבה של רגע.
"אוקיי.." היא אמרה, מבט חושד על פניה.
-------------------
"מזל טוב סאמי!" אמא צעקה והעירה אותי משנתי.
קמתי בבהלה וחייכתי לעברה. היום זה יום ההולדת שלי.
התארגנתי בזריזות והלכתי למטבח, שם היה אבא עם בלון והכיתוב "happy birthday" במרכזו.
"מזל טוב! אתה כבר בן 17! קשה להאמין!" הוא אמר, חיוך גדול על פניו.
אבא הכין פנקייקים לארוחת הבוקר ואכלנו כולנו בשמחה.
אחרי זה הלכתי לבית ספר.
--------------------
"מזל טוב סאם!" כריס היה בשער ורץ לעברי. הוא שם את ידו על כתפי וצחקקתי, זה באמת הרגיש נחמד היום.
"אתה כבר בן 17!" הוא קיפץ בהתרגשות כאילו שזה יום ההולדת שלו עצמו, "ואמא שלך הזמינה אותי למסיבה! כבר קניתי לך מתנה" הוא אמר בהתרגשות.
"תודה" אמרתי, מחייך, ונכנסו יחד לבית הספר.
_
הצלצול נשמע, וכל הכיתה החלה להתפזר, חלק לחצר וחלק לקפיטריה...
כריס הלך לקפיטריה, רציתי לבוא איתו, אך נזכרתי ששחכתי את הכסף בבית. ואני פאקינג רעב.
אחרי עשר דקות שבהם אני יושב וגולל בטיקטוק (הרגל שפיתחתי לעצמי בתקופה האחרונה), כריס חזר, ובידו פחית קולה ולחמנייה עם חביתה.
"היי סאם, למה אתה לא אוכל ארוחת צהריים, אתה לא רעב?" הוא שאל. "אממ... אני כן קצת רעב..." מלמלתי.
הוא חשב לרגע, ואז שם את ידו על כתפי.
"קח" הוא אמר והושיט לי את הלחמנייה שבידו.
"מ-מה?" שאלתי בפליאה. הוא רציני? "אתה רעב, קח תאכל" הוא הסביר.
"ל-לא, לא צריך, תודה כריס" אמרתי.
"אני מתעקש, תאכל, בשבילי" הוא אמר. רציני לגמרי.
"א-אוקיי, תודה כריס" אמרתי, מסמיק ממבוכה.
"אין בעד מה סאם" הוא התקרב וחיבק אותי. חיבקתי אותו בחזרה והרגשתי שהלב שלי משתגע בתוכי.
"חהחה" שמעתי פתאום קול מוכר צוחק. התנתקתי מהחיבוק במהרה וראיתי את ג'וני בכניסה לכיתה. מבט זחוח על פניו.
"הומואים" הוא צוחק ויוצא מהכיתה.
-------------------
הצלצול לסוף יום הלימודים נשמע, ונמלאתי הקלה. סוף סוף אפשר לצאת מהגיהנום הדפוק הזה.
נפרדתי מכריס ויצאתי לכיוון ביתי.
החלטתי ללכת בדרך הארוכה הפעם, אז הוצאתי את האוזניות והפעלתי את השירים בווליום הכי גבוה והתחלתי ללכת.
אך הרגע הנחמד הזה נעצר כשמישהו הוציא את אחת האוזניות מאוזני.
הסתכלתי לראות מי הבן זונה המפגר, וראיתי את ג'וני. "אז הנה ההומו הקטן שלנו, משאירים אותו קצת ללא השגחה והוא כבר הולך להזדיין עם בנים, אה?"
"תעזוב אותי" אמרתי באדישות וניסיתי לחטוף מידו את האוזנייה. אך הוא זרק אותה על הרצפה ודרך עליה בחוזקה.
"מה לעזאזל?!" צעקתי, הוא צחקק. "אל תקללי נסיכה קטנה" הוא אמר, משועשע.
"תסתום את הפאקינג פה המזדיין שלך!" צרחתי, עמדתי לתת לו אגרוף בפרצופו, אך הוא היה מהיר ממני, אחז את ידי, ודחף אותי לרצפה. ניסיתי לקום, אך הוא בא מעליי ודרך על בטני.
"אתה צריך לסתום את הפה מוצץ הזין הקטן שלך" הוא סינן, כבר לא צוחק יותר.
העפתי את רגלו מבטני ונעמדתי, ובדיוק אז הגיעו גם רוי ופיטר.
"שמענו שחברינו לשעבר הפך לתועבה מוצצת זין, כנראה שאף אחת עם כוס נחמד לא רצתה אותו... צפוי" רוי אמר, קולו מלא ברעל.
"תסתום את הפה אני לא פאקינג הומו! בני זונות! כולכם!" צעקתי, ועמדתי לעזוב וללכת לכיוון ביתי, אבל יד תפסה בתיקי והפילה אותי לרצפה, ואז הרגשתי את הבעיטה שפגעה בצלעותיי.
נאנחתי בכאב וניסיתי לקום, אך הם היו רבים וחזקים ממני והפילו אותי בחזרה לרצפה..
"אתה לא תגיד לאף אחד מאיתנו לסתום את הפה, ילד נחות" פיטר אמר, כעס בעיניו.
"לך תזדיין" סיננתי, ואז... הוא פשוט נתן לי כאפה.
בן. זונה. זה כאב! זה פאקינג כאב!!
הרמתי את ידי ונתתי לו אגרוף לפרצוף, הטבעת שהייתה על ידי שרטה את לחיו, ועכשיו הם כעסו באמת.
"בן זונה!!" פיטר צעק והתקרב להרביץ לי, גוני ורוי מתקדמים לעברי כדי לתפוס אותי במקומי, אז התחלתי לרוץ לעבר ביתי, הכי מהר שיכולתי. לא ממש בא לי לקבל מכות ביום ההולדת שלי, אולי מחר...
הם רצו אחריי, אבל מהר מאוד נכנעו ונשארו מאחור.
התנשפתי כשעצרתי באחד הפארקים ושטפתי את פניי בברזיה.
________________________________________
אוקייי אז אני יודעת שמלא זמן לא העליתי פרקקק מצטערתת קרו הרבה דברים ולא יכלתי ):
אני מקווה שעכשיו אני יוכל להעלות לעיתים קרובות יותר ובינתיים מקווה שנהנתם מהפרק הזה, ואם כן, תרגישו חופשי להגיב ולתת כוכב (: ביי.
ESTÁS LEYENDO
~הילד הרע של השומר~
De Todoסאם ג׳ונסון הוא נער בן 16, אין לו מעצורים ואף אחד לא יכול להחליט עליו.... אבל האם זה אפשרי שיבוא מישהו, שכן יצליח להחליט עליו? -אני גרועה בתקצירים, אז פשוט תקראו-
