נקמתה של מלכת הקרח

פרק 1

כן... הייתי עצלנית הכדי לכתוב פרולוג.

אבל כנראה שיהיה אפילוג.

הערות, רגע לפני שמתחילים:

-הפרקים לא יהיו ממש ארוכים.

-לסיפור לא יהיו הרבה פרקים, ובין כל פרק לפרק תהיה [לפחות ברובם] קפיצת זמן

-אני מנסה לסיים לכתוב את הספר לפני 2024, אז יהיו הרבה פרקים בימים הקרובים.

זהו, אתם מוזמנים להתחיל את הפרק.

מקווה שתאהבו,

 אלכס~

פרסי טמן את שיערו בין ידיו. "אני לא מסוגל. זה קשה מדי."

זוויות פיה של אנבת' התעקלו מעט מעלה. "זה רק מתמטיקה, מוח אצה. זה לא סוף העולם."

"זאת הבעיה! מפלצות להילחם בהן? קלי קלות. להציל את העולם? אין בעיה. לנסות להתקבל לאוניברסיטה? קשה, אבל אפשרי. מתמטיקה? זה לא בשבילי." פרסי נאנק.

אנבת' התכוונה לומר לו משהו אבל פרסי קפא במתח באותו הרגע.

מתח השתרר בבית משפחת ג'קסון.

פרסי יכול היה להרגיש אותו, אפילו לחתוך אותו בסכין.

אנבת' הסתכלה עליו מבולבלת. "פרסי? הכל טוב?"

"יש לי תחושה רעה..." הוא מלמל.

אנבת' קימטה את מצחה, אך שוב נקטעה.

אבל ההבדל הוא שהפעם לא פרסי היה זה שקטע אותה.

למעשה, שום דבר לא קטע את אנבת' צ'ייס מלדבר, חוץ מהעובדה שגופה קפא לחלוטין.

קרח דק הזדחל מכפות רגליה של אפורת העיניים במהירות וכיסה את גופה.

טמפרטורות גופה צנחו, אך לא נראה היה שזה מזיק לבריאותה, בצורה משונה.

מצחה של הנערה נותר מקומט ופיה פתוח מעט, מתכונן לדיבור.

שקט השתרר בבית משפחת ג'קסון. שקט מפחיד.

"אנבת'?" פרסי נלחץ. "אנבת'. " הוא ניער אותה מעט, אך כל מה שקרה זה שגופה זז כמה סנטימטרים, תנוחתה לא משתנה אפילו במעט.

פרסי קם מהספה עליה ישב עם אנבת'.

"אמא? פול?" הוא קרא בדאגה, קולו מהדהד בין קולות הבית.

שום תשובה לא נשמעה.

פרסי נלחץ יותר.

הוא מיהר אל המטבח, רק בשביל למצוא שם את אימו מחזיקה בידיה מגש עם עוגיות כחולות, חיוך כמעט בלתי נראה על פניה.

גם תנוחתה שלה היתה קפואה, בדומה לאנבת'.

בשונה מאנבת', סאלי ג'קסון קפאה בעמידה.

"אמא..." פרסי מלמל והתקדם אליה, אך באותו הרגע הוא שמע בכי של תינוק.

אסטל. המחשבה עברה בראשו במהירות והוא זינק אל עבר חדרה.

הוא ניסה לפתוח את ידית הדלת, אך היא היתה נעולה.

הוא שיחק מעט עם המנעול, ידיו רועדות מעט.

הוא לבסוף פרץ את המנעול ונכנס אל החדר בסערה.

פול עמד שם, קפוא גם הוא.

קרח דקיק כיסה את גופו, בדומה לגופן של אנבת' וסאלי.

לפי תנוחת ידיו ניתן היה להבחין בעובדה שלפני שקפא הוא ניסה להרים משהו מהעריסה הכחלחלה שעמדה בפינת החדר.

חיוך אוהב וחמים, שכלל לא תאם את הקור שגופו הפיץ, היה פרוש על פניו של פול.

פרסי שם לב לדבר החסר בחדר.

התינוקת היתה אמורה להיות בעריסה.

אסטל.

פרצופו של ירוק העיניים עוקם בזעם.

הוא ידע מי גרם לבני משפחתו למצב הזה, והוא ישלם את המחיר הראוי.

הוא נשבע בסטיקס.

וואו זה ממש קצר.

צ'או