פרק 4

121 12 9
                                    

ג'וליאן

נשכבתי על המיטה כשליבי פועם בחוזקה, מיליון שאלות התרוצצו בראשי.

מי זאת הנערה היפה הזאת? ומה היא עושה כאן? אני מכיר כמעט את כל מי שגר פה, למה לא ראיתי אותה אף פעם? ועיניי טורקיז האלה... מעולם לא ראיתי גוון כזה יפה, ולמה לעזאזל אני מרגיש שאני מסמיק?

התיישבתי על המיטה וניסיתי להסדיר את נשימותיי, הרגשתי שהלב שלי על מאתיים. ישבתי לי כמה שעות וחשבתי לעצמי על כל מה שקרה עד שהרגשתי שאני חייב לעשות משהו.

טיפסתי על הרחפת שלי ואמרתי לאימי שאני יוצא החוצה לשאוף קצת אוויר, למרות שהסיבה האמיתית הייתה שרציתי לפגוש אותה שוב, לפגוש שוב את עיניי הטורקיז האלה נועצות בי מבט, לפגוש את היופי הזה, את השלמות הזאת, את השיער הבהיר הגולש שלה.

הרגשתי שאני הילד הכי בר מזל בעולם, אבל מצד שני עם המזל הכי דפוק בעולם. מי רוצה לפגוש את הנערה הכי יפה שקיימת ולאבד אותה שוב ברגע אחד?
אוף, איזה חיים זבל!

הלכתי לאיזור הגנים, הייתי צריך לאסוף את אחיי. עדיין לא ראיתי אותה.
לונה ותום, בניגוד אליי דווקא נראו מאושרים.
לונה סיפרה לי שהיא הכינה בגן מנורת לבה משוכללת.
ותום סיפר על החיות שהביאו להם לגן.
איזה מעצבן, לא מספיק שלא מצאתי את הנערה היפה הזאת, אני גם צריך להקשיב לחפירות של שני ילדים קטנים ועל היום שלהם. כבר אמרתי שאני עם המזל הכי דפוק בעולם?

חזרתי מאוכזב מפני שאימי ביקשה ממני לחזור מוקדם כי יש לנו היום אורחים, ולא הספקתי לפגוש את הנערה.

כשפתחתי את הדלת לא האמנתי למראה עיניי...

יאיי, פרק רביעייי, לא לשכוח את הבנות המהממות בקבוצה שכתבו פה הכוללל, להראות נוכחות יפותת😍

חוטים של גורלWhere stories live. Discover now