אולי זה היה צריך לקרות

פרק 2

ורוניקה:
לא הצלחתי להירדם כל הלילה
כל הזמן שמעתי קולות של צעדים מחוץ לדלת ורק קיוויתי שמישהו בא להציל אותי
אבל על מי אני עובדת מי יבוא להציל אותי

עברו כבר כמה שבועות מאז שאני פה
היינו 12 בנות כשהעבירו אותנו כל הדרך מסן דייגו למיאמי ואז לניו יורק
כל פעם אותו תא מסריח וסגור
הייתי קשורה עוד פעם מהיידים והרגליים בשרשראות
שמעתי מחיילים שעוברים ליד הדלת של התא שצריך עוד בנות
הבנתי שכולנו בסופו של דבר נימכר או נעבוד כזונות
לא יודעת איך עדיין לא התפרקתי
מה לעזעזל לא בסדר איתי
השגרה היא אותה שגרה
אני קמה ומקבלת ״ארוחת בוקר״ אם אפשר לקרוא לדבר הזה ככה
אבל לא מצליחה להכניס שום ביס לפה
אחרי זה היו נכנסים כל מיני גברים
כל יום מישהו אחר
והיו בודקים את הסחורה כמו שהם אמרו
הם היו מנסים לגעת בי אבל לא נתתי להם הייתי משתוללת בועטת
הידיים והרגלים שלי מלאות בשריטות וחבלות מהשרשראות
עד שמהר מאוד הם היו מוותרים על לנסות לאנוס אותי ועוברים ללהכות לי
בעיטות בבטן ובגב
אגרופים לפנים
הסכין הרגישה את העור שלי יותר מידי פעמים שהפסקתי כבר לספור
וכל פעם הייתי חובשת את עצמי מחדש
אני לא יודעת איך אני נראית אבל אני מנחשת שלא טוב
על הגוף שלי חבלות כחולות סגולות וצלקות והפנים שלי כנראה במצב רע יותר
אני כלכך מותשת
כל שבוע היו אוספים את כל הבנות ומובילים אותנו יחד למקלחות מאוחדות
היה לנו הגבלת זמן, היינו מקבלות בגדים משומשים ומוצרי היגיינה הכי בסיסיים שיש וגם זה היה במצב טוב
החיילים היו מסתכלים עלינו
חלקם היו מאוננים לנגד עינינו בלי בושה
היו בנות שנשברו
מידי שבוע הייתי רואה בנות מאבדות והופכות למשהו אחר
רובן נאנסו על ידי כמה וכמה מהחיילים השאר היו עם חבלות או גם וגם
אני מרגישה בסיוט
לא יכול להיות שזה החיים שלי

שמעתי צעקות חזקות מחוץ לדלת
התרוממתי לישיבה מנסה לשמוע
״היא משוגעת״
״לא מאמין שהצלחנו להניח ידיים על הנסיכה של ניו יורק״
״היא תהיה שינוי מרענן״
״הקאפו של ניו יורק הולך לשלם סוף סוף״
הצעקות מתגברות
לא הבנתי מי נמצאת שם בדלת לידי אבל אני מקווה שהיא תהיה בסדר
לא הבנתי על מה הם דיברו
מי זה הקאפו של ניו יורק
מי זאת הנסיכה
מי הולך לשלם ולמה
אני מותשת מידי בשביל לחשוב על זה

אחרי כמה שעות או ימים הדלת נפתחת
אבל הפעם זה שונה
הוא לא הוציא מילה מהפה והוריד ממני את השרשראות וגרר אותי אל החדר ליד
זאת אותה הבחורה שהביאו אתמול
הפה שלי נפתח
היא נראית שבורה
כולה דם ופציעות
הבגדים של קרועים
מה הם עשו לה
הדמעות בעיני חוסמות את הראייה
אני מסתכלת מעבר לכתף  מנסה להבין מה הוא רוצה
הוא דוחף לי ערכת עזרה ראשונה ליד
״תטפלי בה ותחבשי לה את הפציעות אני אעמוד בחוץ יש לך 15 דקות״
לא שאלתי למה הוא רצה שאני אטפל אבל לא התווכחתי
התקדמתי לבחורה כמה שיותר מהר וירדתי על הברכיים
״היי את בסדר, את שומעת אותי״
קול שעולה בקושי על לחישה עונה לי ״כן רק תסיימו עם זה מהר״
על מה היא מדברת
אני שמה את הידיים שלי בזהירות על הלחיים שלה ומרימה את מבטה לשלי
״את חזקה, אל תוותרי להם״
נראה שהיא הבינה סוף סוף שאני לא אחד מהחיילים והדמעות שלה התחילו לרדת כמו מים מברז
אספתי אותה לחיבוק וליטפתי את גבה בזהירות
״אני יודעת מה את מרגישה, אני מרגישה אותו הדבר אבל אל תוותרי, אסור לך. עכשיו בואי אני אנקה אותך קצת ואני אחבוש לך את הפציעות״
אני חובשת לה את היד השנייה שלה כשיוצא ממנה קול נוסף
״כמה זמן את כבר פה?״
״אני לא יודעת, איבדתי תחושות זמן. אני יודעת אבל שהרבה, אולי כמה חודשים״
אני מסתכלת על פניה אחרי שניקיתי אותם מדם ורק עכשיו אני רואה עד כמה צעירה היא נראית
״בת כמה את חמודה?״ אני שואלת בקול רועד
״17״ הפה של נפער והדמעות יורדות
״אוי אלוהים, את תינוקת, אני כלכך מצטערת״
אני אוספת אותה בחיבוק ומנסה להעביר לה מהכוח שבקושי נשאר לי
אנחנו יושבות ככה כמה דקות ואז היא שואלת אותי
״איך קוראים לך?״
״ורוניקה. ואיך לך?״
״ליאנה״
״יש לך שם יפיפה״ אני אומרת לה והיא עונה לי בחיוך קטן
את הזמן הנותר ישבתי איתה בשקט בחיבוק זה היה הרבה יותר חזק ממילים בשלב הזה
לפני שהלכתי הזכרתי לה להמשיך להיות חזקה ולא להישבר
ראיתי בעיניים שלה שהחוזק שלה מתגבר והיא לא תוותר לחיות האלה כלכך מהר

החזירו אותי לתא שלי ולפני שהספקתי להגיב החייל מפיל אותי על גבי ועולה מעלי
התחלתי לבכות ולצעוק ולבעוט
אבל שום דבר לא הזיז לו
הפעם זה לא יעזור לי
הוא נישק את צווארי בזמן שאני מתפתלת תחתיו
הידיים שלי מודבקות לריצפה בזמן שמשקל גופו מקשה על רגליי לזוז
הוא מוריד ממני את החולצה שלי ומתחיל לרדת עם פיו על גופי
הדמעות בעיני לא עוצרות
אני הולכת להיאנס
אחרי כל החודשים האלה הם ניצחו אותי
אני מאבדת את התקווה שאצליח לצאת מזה ומפסיקה להילחם ומתחילה לבהות בתקרה שמעלי
רק שפתאום נשמע פיצוץ אדיר שהרעיד את הקירות והחייל שהיה מעלי בשנייה ירד ממני וברח מהדלת ונעל אותה
תודה לאל