פרק 29 המשך 2

453 45 5
                                    


החלטתי לעזוב בינתיים את הנושא הזה ולהמשיך בעבודה. לקחתי אוויר, פתחתי את התיק של סנדי שפרד וניסיתי להתרכז בו. דפדפתי בפירוט האשראי והבחנתי בחיובים חוזרים בבית קפה שנמצא בקצה העיר. מה שעורר את חשדי היה שבית הקפה אינו קרוב למקום העבודה של סנדי וגם לא למקום העבודה של בעלה, וגם הבחנתי שהחיובים מתבצעים בימים קבועים, שני וחמישי, בשעות קבועות בסביבות הצהריים. מעולה, אמרתי לעצמי, הוא מהסוג "הרומנטיקן". מיד פיניתי לי ביומן את יום חמישי בין השעות 11:00 עד 14:00, כדי שאוכל לנסוע לבית קפה ולבצע מעקב.
לאחר שסגרתי את הנושא הזה החלטתי לעדכן את אמי בנוגע לשעות הטיסה שלי, שתדע מתי לאסוף אותי מנמל התעופה. אחרי שיחה לא קצרה שבה שאלה אותי מיליון ואחת שאלות, ניתקתי סוף־סוף לא לפני שהיא הודיעה לי שבשבת בצהריים היא תארגן לכבודי ברביקיו עם המשפחה. בהתחלה ניסיתי להניא אותה מכך, אבל ברגע שהיא מחליטה משהו זה סופי ואין לי שום סיכוי לשנות את תוכניותיה. היא אוהבת להתגאות בי, אני לא יכולה להאשים אותה בזה.
לפני שניתקנו היא שאלה אותי אם אגיע לבד או עם הבחור שסיפרתי לה עליו. לא רציתי לאכזב אותה, לכן אמרתי לה שעדיין איני יודעת. כשאגיע לשם אמצא תירוץ, פגישה דחופה או אולי אפילו פרידה. נראה מה יתאים לי באותו הרגע. ככל שחשבתי על זה יותר הבנתי שפרידה היא האופציה העדיפה, ולא היא תנדנד לי ותרצה לדעת מה הוא עושה, מה הוריו עושים, איך הוא הגיע לאוויר העולם, בטבעיות או בניתוח, וממש לא היה לי חשק לזה. זהו, נלך על פרידה, החלטתי סופית. אחרי שניתקתי את השיחה נשמתי עמוק והתרווחתי בכיסא. אני יכולה לסמן וי, הביקור שלי בסוף השבוע הזה יוריד אותה ממני לפחות לעוד חודשיים. השיחה עם אמי הזכירה לי שעדיין לא סיפרתי לוויל על התוכניות שלי לסוף השבוע, והחלטתי שאספר לו הערב, אם אראה אותו, ואם לא אז מחר. אני חייבת שיירגע קצת מהכתבה בעיתון לפני כן.
הצצתי בשעון וראיתי שהשעה כבר 16:30, מה שהותיר לי בערך שעתיים לעקוב אחרי בעלה של ונסה ואז לחזור הביתה ולהתארגן לארוחת הערב עם הבנות. לקחתי את התיק שלי ואת התיק של ונסה ויצאתי מהמשרד.
מקום עבודתו של בעלה של ונסה היה לא רחוק ממשרדי והגעתי אליו בתוך עשר דקות. חניתי מחוץ לבניין המשרדים שבו הוא עובד וחיכיתי שיצא החוצה. ברגע שיצא והחל בנסיעה, התחלתי במעקב אחריו ונזהרתי שלא יגלה אותי. הוא נסע היישר לביתו, חיכיתי בחוץ בתקווה שיהיה לי מזל כמו בתיקים האחרים והוא יצא לפגישה מסתורית. אבל לצערי אחרי שעות של המתנה ראיתי שכלום לא קורה אז הסתובבתי וחזרתי הביתה.
הגעתי הביתה ומיד נכנסתי להתקלח. התחלתי להתארגן לקראת המפגש עם הבנות בערב. קיוויתי שוויל לא יופיע היום במסעדה, הרגשתי שלא אהיה מסוגלת להתמודד איתו ליד אנשים נוספים, זה מביך אותי. אבל ליתר ביטחון החלטתי לדפוק הופעה הערב רק למקרה שהוא יופיע פתאום. פשפשתי בארון ובחרתי במכנסיים שחורים צמודים ובחולצה לבנה מעוצבת. אחרי שסיימתי להתלבש התאפרתי, אספתי את השיער כהרגלי ושנייה לפני שסיימתי להתארגן שמעתי צליל של הודעת טקסט בנייד.
סקרלט: "עשר דקות למטה"
אני: "מעולה"
נעלתי נעליים לבנות להשלמת ההופעה, לקחתי תיק תואם והלכתי לכיוון דלת הכניסה. בתיזמון מושלם הגיעה ג'סי לאסוף אותי וירדנו למטה. נפגשנו עם סקרלט וג'ולי ונסענו יחד למסעדה. למזלנו, איך שהגענו מישהו יצא מהחניה, חנינו קרוב והלכנו למסעדה. ג'סי עקפה מהר את סקרלט והתקרבה למארחת. היא רצתה להיות זו שתמסור למארחת את השם שעליו ההזמנה, כדי לעזור לי להסתיר מי באמת סידר לנו מקום ולשמור על הסוד. היא הסתובבה אליי, קרצה לי וניגשה אל המארחת. היא שוב הצילה אותי, והרגשתי שאני אוהבת אותה יותר. המארחת פתחה לנו את המעבר והובילה אותנו לשולחן השמור.
ארבעתנו התיישבנו והזמנו לאכול ולשתות, וכמובן הרמנו כוסית לרגל הקידום של ג'סי. נהניתי מאוד מהבילוי עם הבנות, האווירה הייתה נינוחה, צחקנו המון והעלינו זיכרונות מיום שישי במועדון. סיפרתי לג'ולי שהיא צדקה בקשר לבריאן, והיא אמרה לי שזה היה שקוף.
"איך לא שמת לב?" היא שאלה אותי.
"כי הוא המאמן שלי!" ואז סקרלט נדחפה ואמרה, "זה תמיד מגיע מהמקום הכי לא צפוי." האמת, היא צודקת.
פתאום שמתי לב שכל העובדים נדרכים והאווירה במסעדה נעשית מעט מתוחה. השינוי הזה העיד רק על דבר אחד - ויל כאן! רק זה היה חסר לי עכשיו. ליבי התחיל לדפוק במהירות והתקשיתי לנשום. חיפשתי אותו בעיניי וראיתי אותו נכנס למסעדה עם חבר ומלווה באד, מנהל המסעדה, שהוביל אותם לשולחנם. השפלתי מיד את המבט והסתכלתי לעבר ג'סי, היא הסתכלה עליי ומיד הבינה. ניסיתי להיעלם, רק שלא יקלוט אותי. זה כמעט עבר חלק, אלא שאז סקרלט המעצבנת הייתה חייבת לקרוא לו.
"היי, ויליאם." קראה לכיוונו ונופפה בידה כדי לתפוס את תשומת ליבו.
הסתכלתי על ג'סי והרגשתי את הלחיים שלי בוערות. לא האמנתי שזה קורה לי. ויל התקרב אל שולחננו ונעמד מולי וליד סקרלט.
"ערב טוב, בנות."
"ערב טוב." ענינו לו כולנו יחד, כשאני דיברתי ממש בלחש.
"מה אתן חוגגות?" שאל כאילו הוא לא יודע.
"את הקידום של ג'סי." אמרה סקרלט והצביעה על ג'ס.
"מזל טוב." אמר לה וחייך.
הרמתי את עיניי והסתכלתי עליו. אלוהים, כמה הוא יפה. הוא כמו סוס פרא שרץ בטבע, כאילו כל העולם פרוש לרגליו, רק שבמקרה הזה זה היה נכון. הוא הסתכל עליי בעיני הטורקיז המהממות שלו וחייך, השפלתי מבט ולגמתי מכוס השתייה שלי.
"איזו כתבה הייתה עליך בעיתון היום. מזל טוב על הרכש החדש." אמרה סקרלט.
ידעתי שהכתבה היא נושא רגיש אצלו אז הסתכלתי עליו לראות איך הוא מגיב.
"תודה," אמר לה בנימוס והמשיך, "אז אני לא אפריע לכן, תיהנו."
"תודה." ענינו יחד והוא הלך לשולחנו, שלמזלי היה ממוקם מאחוריי, תודה לאל.
"איזה חתיך הורס הוא. ראיתן את גומות החן האלה?" שאלה סקרלט והזילה ריר. "אתן יודעות שזו המסעדה שלו?" המשיכה סקרלט.
ברור שאני יודעת, אבל משכתי כתפיים כאילו זה לא מעניין אותי.
"מה, באמת?" שאלה ג'ולי.
"כן," אמרה סקרלט.
"ידעתי שזו מסעדה טובה, אבל לא ידעתי שהיא שלו." אמרה ג'ולי.
המשכנו לאכול ולצחוק עד שהגיע הזמן ללכת הזמנו חשבון. כשהמלצר ניגש אלינו, הוא אמר לנו שולם שהחשבון שלנו כבר שולם על ידי מר גולד. ארבעתנו הסתכלנו עליו בהלם, והוא הרים את כוסו לחיים, חייך וחזר לדבר עם חברו.
"אנחנו לא יכולות להסכים לזה, זה יותר מדי." אמרתי מיד.
"תפסיקי, בשבילו זה כלום." אמרה סקרלט וקמה. ג'ולי, אני וג'סי קמנו אחריה והלכנו לכיוון היציאה. העפתי מבט אחד אחרון על הגבר היפה הזה, שהיה עסוק כל כך בשיחה עם חברו שאפילו לא הגניב לעברי מבט, ויצאנו מהמסעדה.
"איזה צירוף מקרים נחמד." אמרה ג'ולי.
"כל העניין הזה שהוא מכסה את כל החשבונות שלנו לא מובן לי." אמרה סקרלט, אבל ג'סי ואני לא ענינו. סקרלט הורידה אותנו מול הבניין ונסעה, וג'סי ואני התחלנו להתקדם לכיוון הכניסה. עלינו במדרגות ונפרדנו לשלום בקומה שלנו. נכנסתי הביתה והתיישבתי על הספה, לא יכולתי להפסיק לחשוב על הערב. החלטתי שאני חייבת לדבר עם ויל, ולבקש ממנו שיפסיק אותנו לשלם במקומנו כל הזמן. זה מעורר הרבה שאלות בקרב הבנות, ואם הוא רוצה לשמור על הקשר שלנו בסוד, הוא חייב להפסיק עם זה. לא רק שזה נראה ממש חשוד, זה גם מתחיל לעצבן אותי. אבל אני אעשה את זה בהזדמנות אחרת. בדקתי בנייד אם ויל התקשר אליי, אבל ראיתי שלא, התאכזבתי. אני לא יודעת למה, הוא בכלל לא אמור להתקשר אליי. סתם רציתי לשמוע ממנו. נמאס לי כבר מהמצב הזה. אני חייבת להחליט ולהיות שלמה עם החלטתי. הלכתי לחדר השינה והחלפתי לפיג'מה. אני חייבת להתרכז במשהו אחר. לקחתי את הספר שלי מהסלון ונכנסתי למיטה, פתחתי את הספר לפי הסימנייה, פאק, הסימנייה, העברתי את היד על הוורד וראיתי שהוא חרט עליה ו.ג. לעזאזל הוא נמצא בכל מקום. סגרתי את הספר בחוסר סבלנות ונכנסתי אל מתחת לשמיכה. הסתובבתי במיטה עוד קצת עד שנרדמתי.

תפסתי אותךWhere stories live. Discover now