ספר סיפורים קצרים

תאמת נגמרו לי הכותרות

כל חיי פחדתי מהרגע הזה שבו יגלו שאני מפרנסת אותי ואת האח הקטן שלי.

2 ההורים שלי יחד עם אחותי הקטנה מתו בשריפה (הבית נשרף), נשארנו רק יוני, ענאל, עדי, אני ותומר. יוני היה בביתספר והוא היה הראשון שהגיע לבית וראה אותו נשרף עד היסוד. הוא מיד ידע שההורים שלי בפנים, ותחת השפעה של אלכוהול הוא נכנס לתוך הבית... בקושי חילצו אותו, אבל ההתמודדות היתה לו קשה מדי(יוני ראה את ההורים נשרפים בצרחות... ראה את הגופה של עלמה...) והוא התאבד.
ענאל ועדי, 2 התאומות הניצחיות לא היו בארץ, הם היו בקולג בחו"ל וכשחזרו לא נשאר כלום, הם נשארו בארץ כדי ליישב כמה עיניינים ולארגן הלוויה גדולה מסודרת, ואחר כך הם חזרו לחו"ל לסיים את הלימודים ולהתחיל לעבוד בחברה מבוקשת מאד.
וככה נשארתי אני, ילדה בת 16 ותומר, בן 15.
מאז, מאז גיל 12 אני מפרנסת לבדי את המשפחה, את הבית, והכל. אנלא ישקר, אני בחובות שאני בחיים לא אשלים, ואני בקושי מביאה אוכל נורמאלי לבית, אבל בשביל תומר. כל זה בשביל תומר.

נכנסתי לכיתה כמו בכל יום, והמורה לקחה אותי לצד ואמרה לי לחכות לה אחרי השיעור. הנהנתי בחשדנות, והתיישבתי. בשיעור עצמו לא למדתי, אני עבדתי על פרסומת שיכולה להביא עוד כסף. המורה לא תפסה אותי והשיעור נגמר.
"היי- תחכי רגע טוב?" המורה קראה אליי ואני סימנתי לה שבסדר וסגרתי את התיק.

"רק רציתי לוודא שהכל בסדר בבית" המורה אמרה.
"כן... למה שלא?" עניתי לה, נואשת לברוח
"אני שמה לב שאת לא ממש עסוקה בשיעורים... הציונים שלך בלי להעליב זוועה, ואני רואה שאת יכולה יותר. הראש שלך פשוט עסוק מאד. יש איזה בעיה עם ההורי- כלומר עם הדוד שלך?" המורה תיקנה את עצמה, בשקר שאחיות שלי האכילו אותה.
"אה- בטח... פשוט אני עייפה... אני עובדת קצת בשביל מותרות וכאלה אז..."
"אה... אוקי. טוב אני חא יגזול מזמן ההפסקה שלך... תהני" המורה סיימה ואני יצאתי מהר.

בידיוק הייתי באמצע העבודה כשתומר התקשר אליי.
"תומר מה איתך?"
"אני שתיתי אני לא מרגיש טוב"
"אוי תומר..."
"מה אני עושההה??"
"אוקי תומר לך תיקח כדור ותלך לישון אל תקום מהספה ואל תזוז" פקדתי מהר
"טוב"
"תומר אני באה עוד 5 דקות"
"טוב"

"סליחה אני חייבת לצאת" אמרתי לבוס והוא הזעיף פנים. ואז התקשרתי לחברה שלי שתבוא להחליף אותי והיא הסכימה בחוסר רצון.

באתי הביתה ותומר שכב על הספה חצי בהכרה. נתתי לשתות מים וכיסיתי אותו בשמיכה
"תישארי איתי טוב?" הוא אמר, חלש
"בטח" עניתי והתיישבתי לידו

אחרי כמה זמן הוא נרדם ואני קמתי ויצאתי מהבית.
הלכתי לעבודה ועבדתי עד 1 בלילה ואז חזרתי הביתה מוטשת ונרדמתי בבגדי עבודה.

"אני יהיה חייבת להגיד אתזה למישהו! זה לא חוקי!" המורה אמרה בנוקשות
"מה לא חוקי?" שאלתי
"אין לך באמת דוד... את מפרנסת את עצמך ואת תומר... עוד משהו?" המורה אמרה ואני הבנתי שהיא גילתה את האמת
"אין לי מושג על מה את מדברת" הפטרתי ויצאתי

כשחזרתי הביתה ידעתי מה אני צריכה לעשות, אבל פחדתי שלא יקשיבו לי.
כבר שנים שלא דיברתי עם התאומות וזה למה פחדתי להתקשר.
אבל מתישהו אני יהיה חייבת להתקשר.

כשתומר חזר הביתה הוא היה אדום, עם שריטות וסימנים. היו לו דמעות בעיניים והוא טרק את הדלת והתיישב זועף על הספה.
"מה קרה בנאדם?" שאלתי בדאגה
"עומר טל וים הרביצו לי" הוא ענה בתסכול
"שוב?"
"כן"
"ו- ניסת לעצור אותם?"
"אבל את יודעת שאני לא יכול, נכון?? אני קטן רצח מולם והם מנפנפים בזין שלהם מול הבנות כדי שכולם יהיו איתם!" הוא אמר בעצבים
"איזה שרמוטות... טוב אתה חייב לפתור אתזה!" אמרתי, למרות שבתוכי ידעתי שהוא לא יצליח.
אבל איך אני אמורה לפתור אתזה? אני לא התנסתי בזה...
כמות הבעיות הצטברה והפתרון היחיד היה להתקשר לענאל ולעדי. לא רציתי, אבל הבעיות גברו עליי וזה למה בהיתי בטלפון.

"היי אחות קטנה... כבר חשבתי שבחיים לא תתקשרי!" ענאל ענתה לי בקול אוהב.
"למה את לא התקשרת?" שאלתי בעצבים
"אני לא יכולה! הטלפון הישראלי שלי מת וקניתי אחד חדש, אבל אין לי את המס שלך! אה, ועדי פגשה גבר ומאז לא שמעתי ממנה אז..."
"את לא רצינית"
"ואולי גם לא רציתי כי את לא התקשרת"
"אני חשבתי שאת לא רוצה!"
"אי הבנה מותק. מעכשיו את מתקשרת אליי כל יום!"
"כן... אני יתקשר"
"טוב, למה התקשרת"
"אני- אני צריכה עזרה"
"ברור"
"המורה גילתה שאין דוד"
"שיט"
"עושים חרם על תומר"
"פאק"
"ו- כן קיצור..."
"אוי... טוב לגבי הדוד שלא קיים אממ... בינתיים תשקרי עד שאני ימצא פיתרון, לגבי החרם על תומר- תקשיבי צריך לדבר עם המורה ועם המנהל ועם ההורים. אין דרך אחרת... ו- מה היה הדבר שרצית להגיד לי?"
"לא חשוב"
"נו"
"אני מרגישה שזה חונק אותי... אין לי חיים. לא אהבה, לא לימודים וגם לא סתם כיף. אני עובדת מלא כדי להחזיק אותנו בחיים, ולפני שבוע וחצי תומר ביקש ממני לעבוד גם... אני לא יודעת אם להסכים או לא!! אוף"
"תני לתומר לעבוד. די הוא בן 15 הוא כבר לא ילד"
"אבל- אני סובלת. לא באלי שגם הוא יסבול"
"תקשיבי- הוא גדול והוא רוצה לעזור, תתני לו"
"טוב"
"יופי, תתעקשי שהוא יקבל שכר הוגן"
"ברור אני לא פראיירית"
"כע"
"תני לי את המספר של עדי"
"טוב תרשמי ********"
"יופי יאללה אני חייבת לחזור לעבודה ביי"
"ביי"

תומר נכנס לחדר ומיד ידעתי שהוא שמע הכל
"היי"
"תומר? שמעת?"
"כן"
"אז- מותר לך לעבוד... אם באלך בכלל"
"אני רוצה"
"איזה עבודה?"
"לאיודע מלצרות אולי"
"כן? טוב אני ישיג לך"
"באמת? נראלך אם אני יעבוד הם יעזבו אותי?"
"תאמת... נראלי שכן"
"טוב משתגידי"
"יופי"

אחרי חודשיים של עבודה עם תומר מצאתי את עצמי מחזירה חובות שלא הייתי חולמת בכלל, משלמת בזמן את המשכנתא ואת כל השאר ומצליחה להביא הרבה אוכל.

* שנתיים אחר כך*

"את מתגייסת?" תומר שאל בדאגה
"לא... אני נשארת... אני יבקש פטור או משהו"
"קיוותי"
"אני לא ינטוש אותך"