פרק 6 - סול

196 20 23
                                    

אחרי שהסכמתי להצעה של תיאו
הוא לקח אותי לאחוזה שלו
והראה לי את החדר שלי
ישר נכנסתי אל תוך המיטה מת מעייפות
תיאו אפילו אמר לי משהו אבל לא שמעתי מרוב עייפות אז פשוט המהמתי
והוא יצא מהחדר
התכסתי מתחת לפוך
מרגיש שכל המיטה בולעת
ומחממת אותי
היא הייתה כלכך נוחה
כל חיי לא הייתי במיטה כלכך נוחה
אולי יהיה מצב קטן שיהיה לי טוב סופסוף?
נעע אני בטח סתם מדמיין
ארי תמיד יש רע לא משנה כמה טוב לך
וזאת הייתה המחשבה האחרונה שנרדמתי איתה

קמתי שהרגשתי שמשהו מחמם אותי משתי הצדדים שלי
ומשהו רטוב נגע לי בלחי
פתחתי את עיניי בעדינות רואה מולי
פנתר
רגע פנתר?!?!
הסתכלתי לצד השניה שלי כדי לראות אם יש דרך מילוט
וראיתי נמר בצד השני!

"אהההההה!!!!"

צרחתי את חיי והנמר והפנתר היסתכלו עליי
כאילו לא מבינים מה קרה
לפתע דלת החדר נפתחה במהירות חושפת בפניי את תיאו אוחז באקדח שלו שהוא טעון
לקח לתיאו כמה שניות להבין את הסיטואציה
ואז הוא פאקינג צחק עליי!
"מה אתה צוחק ינבלה  תעזור לי!"
הרמתי מעט את קולי בכעס
"מאל,לורד עליי!"
תיאו אמר ותוך שניה הם הלכו עליו
"אתה יודע אני מתפלא שהם באו אליך
הם שונאים אנשים חוץ ממני"
הוא אמר לא מבין
ישר שהם הלכו ראיתי את זה כהזדמנות לקום במהירות מהמיטה
והתרחקתי עד לקצה החדר
הנמר התקדם עליי באיטיות
"תקרא לו כבר
תרחיק אותו ממני!"
צעקתי עליו
"מאל בוא עליי"
הוא קרא לו ומשום מה הפעם הוא לא הקשיב לו
והמשיך להתקדם עליי
"נוו תגיד לו!"
אמרתי לו בלחץ
"מאל עליי עכשיו!"
תיאו צעק על הנמר והנמר עדיין לא הקשיב
וכבר היה ממש מולי
הוא חשף עליי שיניו החדות
והתקופפתי מתכווץ לתוך עצמי מנסה להקטין את עצמי כמה שיותר
וכל הגוף שלי רעד
ועלו לי דמעות בעיניים
"ב..בבקשה ...א..אני מתחנן אלייך תיאו
ת..תיקח אותו"
אמרתי לתיאו בבכי לא מסתכל עליו
לפני שתיאו הספיק לעשות משהו
הפנתר שהיה לידו
תוך שניה זינק מעל הנמר ועמד מלפני גופי
מגן עליי
לפתע נשמע נהמה מהפנתר
נשמע שהוא מאיים על הנמר וככה היה
הנמר הלך אחורה עד לכניסת החדר
בעוד הפנתר ממשיך לחשוף שינים כלפי הנמר
כשהנמר הגיע ליד תיאו הוא הוריד את גופו לרצפה
נראה כאילו היה עצוב
"למה עשית את זה?"
תיאו שאל את מאל בקשיחות
והנמר רק הסתכל עליו במבט עצוב
בזמן שתיאו היה עסוק בנמר
הפנתר הסתובב עליי
ישב מולי מסתיר את הנמר
ויילל יללה קטנה
עדיין רעדתי ועדיין ירדו לי דמעות
הפנתר הושיט לי את ידו ושם אותה על הברך שלי
כאילו מנסה לעודד אותי
הושטתי את ידי בעדינות לכיוונו
וליטפתי אותו הפרווה שלו הייתה כלכך נעימה
רציתי שהוא יתקרב יותר
כנראה שהפנתר קרא את מחשבותי
והתקרב עליי ממש
ויתיישב ליידי מכורבל ביחד איתי
אחרי שהוא התמקם עליי
והמשכתי ללטף אותו
הוא היה כלכך מרגיע באמת
לפתע הרגשתי את עיניי כבדות ממש
ועייפות מטורפת נפלה עליי
אז אמרתי לעצמי כמה דקות של מנוחה לא יזיקו לאף אחד
אז נימנמתי טיפה

נק מבט - תיאו
שימו לב החלפתי

האחרי המקרה שהיה למאל וסול
לקחתי את מאל לחדר שלו ושל לורד
נכנסתי לחדר והוא אחרי עם ראש מושפל
סגרתי את הדלת
וישבתי על הריצפה
"מאל"
קראתי לו והוא הסתכל לי בעיניים
"למה עשית את זה?"
שאלתי אותו
תבינו רק מלהסתכל למאל ולורד בעיניים אני מבין אותם
"הוא לא היה פוגע בי
אתה צריך להבין את זה
ולקבל אותו"
אמרתי לו
והוא התקרב אליי
"אני מבין שאתה רוצה להגן עליי
אבל הוא לא יפגע בי
עכשיו אני רוצה שנצא מפה
ותלך אליו
תראה לו שאתה מצטער
טוב?"
שאלתי אותו וראיתי הסכמה בעיניים שלו
קמתי מהריצפה
פתחתי את הדלת והלכתי חזרה עם מאל לחדר של סול
פתחתי את הדלת לחדר של סול
ולא האמנתי למראה עיניי

ראיתי את סול מקופל על הריצפה
ומתכרבל עם לורד
ישר שנכנסתי לחדר עם מאל
לורד פתח את העיניים שלו
הוא חשף שיניים לכיוון מאל כאזהרה
אבל לא קם ממקומו ליד סול
"היי לורד תירגע דיברתי איתו
והוא לא יעשה את זה יותר"
אמרתי ללורד בלחש כדי לא להעיר את סול
"מאל תישאר פה"
אמרתי למאל והוא התיישב ליד הדלת בזמן שאני מתקדם לכיוון סול
"אתה יכול לתת לי להרים אותו למיטה ואז תמשיכו להתכרבל?"
שאלתי את לורד ואחרי כמה שניות
הוא קם באיטיות מצידו של סול
סול זז קצת שהרגיש את החום של הפנתר עוזב אותו
ירדתי מעט עם גופי
ואחזתי בסול כמו תינוק
הובלתי את עצמי למיטה
הנחתי שם את סול וכיסיתי אותו
ישר שכיסיתי את סול
לורד עלה למיטה התחפר מתחת לשמיכה
וחזר להתכרבל עם סול
נתתי ליטוף קטן ללורד והלכתי ביחד עם מאל
לארוחת בוקר

My hired killer - רוצח שכיר שליWhere stories live. Discover now