דרק

1.5K 19 1
                                    

אני תופס בזוויות העין שלי את הגולגולת מביט בי בפנים חתומות, הידיים שלי נעשות באופן אוטומטי חלקלקות ומזיעות ואני מפחד עד אימה לסיים את המופע הזה מעוך על הריצפה. הידיים שלי אוחזות במרכז העמוד וגופי אופקי בקו ישר באוויר וכל מה שמשאיר אותי באוויר זו המחשבה שאם אני יזיז אצבע אני יפול על הפרצוף שלי ולא היה לי דרך להלחם, למרות שאני כמעט שוקל לעשות את זה.
ושלא תבינו לא נכון אני מאוד אמיץ, אני לא אחד שחוזר אחורה אחרי שהוא לוחץ יד, אבל זה- זה יותר מידי בשבילי.
אני מסתלסל על העמוד בתנועות חינניות ונעמד יציב וקד קידה, חצי שעה על העמוד נגמר ואני מתעטף בחלוק לבן והולך לכיוון הבר ומבקש מים.
"בראבו" אני שומע קול אדיש ומקפיא באוזני.
"מה אתה רוצה?" אני שואל בלי להסתובב , אני יודע מי זה.
"תתכונן, אני הולך לזיין אותך כמו שאף אחד לא זיין אותך קודם."
"מה גורם לך לחשוב שאני מתנגד לזה?"
"אל תתחיל איתי דרק." הוא אומר באזהרה.
"אתה ניגשת אלי, להזכירך אלסיו." אני לוחש אליו לתוך האוזן ואז מעביר את לשוני מתנוך אוזנו לאורך קו הלסת שלו ומנשק אותו נשיקה רכה בפה בהתגרות.
"אנחנו עוד נראה מי יזיין את מי."
אני מתרחק ממנו ומותיר אותו ללא מילים ליד הבר.
אני לא שותה אלכוהול, לא מעשן ולא רוקד, לא היום.
אני צריך את מעט הכח שעוד נותר לי כדי להיאבק באלסיו- בגולגולת.
אני פורש לאחד החדרים האחוריים ומכה את שק האיגרוף שבפינת החדר.
אנטוני נכנס ואני יודע שזה הוא כי הוא היחיד שמסוגל להסתובב במועדון כזה עמוס עם נעליי שפיץ ועקב שמקים את כל המתים לתחייה.
"אתה נכנס לזירה עוד עשר דקות."
הוא מכריז ואני לוגם מהמים ומסתובב אליו באדישות.
"דרק, אל תנסה אותי."
"אני רק בודק גבולות." אני עונה ללא רגש, מחזיר את החלוק הלבן ויוצא אחריו מהחדר.
צעקות של גברים, ריח של דם ואדמה לחה, קור שחודר עד לסחוס ופרצוף מאיים שמביט בי, מחלל אותי.
"דרק" אומר לי גולגולת וחושף חזה שרירי וקוביות שאפשר רק לקנא בהן שהן מרכיבות את הפאזל של הבטן המפוסלת שלו.
"אלסיו" אני משיב באותה נימה קלילה. כל אחד מאיתנו תופס צד נגדי בזירה ואז כשהכפפות אדוקות על ידיי והמכנס הספורטיבי מלפף את מותני נשמעת שריקת המשרוקית וחוצה את האויר לשניים.
וזה האות שלי-
אני שועט על אלסיו, הפסיכופת שקורא לעצמו פאקינג גולגולת.

אבל הכול לא עוזר לי, אני שוכב על ריצפת הזירה שמרופדת ב... במה?!
בבד?!
בכל מיקרה הוא ניצח וזה מה שחשוב פה ואני יודע את זה.
"אני מניח שאני הולך לחצות אותך לשניים היום בעזרת הזין שלי." הוא אומר בזמן שהוא מושיט לי יד אני מביט בעיניו, הצלעות שלי מתחילות לקבל צבע סגלגל יפייפה כל כך מוכר.
"אני פצוע." אני לוחש לו.
"כן, אני שם לב." הוא מתקרב אלי יותר ואומר בזמן שהוא מלקק את השריטה שעל הלחי שלי.
אני יוצא מהזירה בעצבים ומתעלם מאנטוני שמנסה להדביק את הקצב מאחורי.

רוצים עוד פרק? תצביעו ותכתבו אם אהבתם

תשוקה מזויינת/ boy×boyOnde histórias criam vida. Descubra agora