האקרית - נסיכות המפאיה 1

פרק 54

לוגן
אני מתעורר בבוקר לצד הארנבונת הפראית שלי. אתמול שהיא התחילה להרביץ לאמבר זה עשה לי את זה בטירוף. אני אוהבת את הצד הפראי שלה. נראה לי עד שהמצב יירגע אני לא אפגיש בין שתיהן יותר.
אני לא סומך על אמבר בלשון המעטה, אבל אני רואה שמייקל מגונן עליה. הוא לא יודה בזה בחיים, אבל עצם העובדה שהיא לא רוצה אותו מושכת אותו אליה, כי הוא רגיל שבנות זורקות את עצמן עליו. הוא אוהב את האתגר שאמבר מציבה לו. זאת הסיבה שאתמול שמרתי על קור רוח איתה ולא העפתי אותה מהבית שלי, חוץ מזה שאהבתי לראות את הצד הלוחמני של אליסה, פאק עוד רגע לקחתי פונפונים מזויינים ועודדתי אותה. אני חייב להשגיח מקרוב על מייקל לראות שאמבר לא תנסה לסכסך בינינו למרות שאני בטוח שהיא לא תצליח, אני ומייקל יותר מאחים לאחר שאבא שלו נרצח במלחמות על שטחים, ממש באותו הזמן אני איבדתי את הוריי, אז ממש גדלנו יחד. הוא נאמן לי ואני סומך עליו עם החיים שלי, והוא יודע שאני מוכן למות למענו הוכחתי לו את זה כבר כמה פעמים במלחמה המתמשכת על שטחים.
אני מתלבש ויורד למשרד. אתמול עיניתי את מאט כל אחר הצהרים והוא עדיין לא סיפר לי איפה הוא מחביא את השרשרת של אליסה. היום אני הולך לקלף לו את העור מכל הגוף עד שהוא יספר לי ואז אני הולך לחתוך לו את הלשון לבקשת אליסיה, על זה שהוא קרא לה פרח. דפיקה בדלת.
"כן." אני אומר. מייקל נכנס למשרד ומתיישב על הכיסא מולי.
"עד שאמבר לא מתאפסת אל תביא אותה." אני ישר אומר לו.
"הייתה צריך להזהיר אותי שאליסה מחוממת עליה."
"לא ידעתי."
"אמבר לא מאמינה לי, היא חושבת שאנחנו רצחנו גם את אמא שלה."
"שתאמין למה שהיא רוצה. אחרי שתשתלט על הנכסים של אבא שלה, אין לה ערך."
"היא תהיה אישתי."
"אני יודע, אני קבעתי את השידוך הזה, כדי להעניש את אבא שלך, אני מקווה שאתה לא הולך להתאהב בה." אני מתגרה בו.
"אין דאגה כזאת."
"תזהר ממנה, אני לא סומך עליה."
"גם אני לא."
"מה עם השרשרת של אליסה?" הוא שואל.
"אנדרו לא מצא אותה באף אחד מהנכסים שלו. השרשרת הזאת היא הסיבה היחידה שהוא עדיין נושם, בקושי אבל נושם."
"תן לי שעה איתו." הוא מבקש ממני.
"בסדר, נסיים כאן ונרד."
"אני רוצה לקבוע פגישה עם כל הבכירים בארגון של בראין, אני רוצה להכריז על האירוסין."
"אוקיי תארגן את הפגישה."
"אתה רוצה להשאיר אותם?"
"כן, אני אתן להם הזדמנות להוכיח את נאמנותם."

לאחר שאנחנו מסיימים לעבוד על החשבונות אנחנו יוצאים מהמשרד לכיוון המעלית. אליסה בדיוק יוצאת מחדר המחשבים, היא מסתכלת על מייקל והחיוך נמחק לה מהפנים, היא כועסת עליו. היא מתקרבת אלינו.
"היי, איך אתה?" היא שואלת אותי.
"טוב," אני עונה לה ומנשק אותה על השפתיים. "אבל את יכולה להפוך את זה ליותר טוב, אם תחכי לי למעלה בחדר שלנו בלי בגדים." אני לוחש לה.
"הראש שלך מלוכלך." היא אומרת לי ונותנת לי דחיפה.
"ואת בהלם מזה?"
"לא, מנסה להכחיש את זה." היא מחייכת "נדבר." היא אומרת ומתרחקת.
"את באמת מתכוונת לתעלם ממני?" שואל אותה מייקל.
"כן, לא מעוניינת לדבר איתך."
"למה?" הוא שואל אותה.
"למה? כי מכרת אותי, סיפקת לנסיכה שלך מידע עליי כדי שתוכל להשפיל אותי, כאילו לא מספיק שאבא שלה רצח את ההורים שלי."
"לא סיפקתי לה שום מידע עלייך, ובטח שלא חשבתי שהיא הולכת להשתמש במה שסיפרתי לה כדי שאולי זה יעזור לי להבהיר לה מה אבא שלה גרם בפעולות שלו ולמה הגיע לו למות. לא חשבתי לרגע שהיא תשתמש בזה כנגדך! אני לא מאמין שזה מה שאת חושבת שהייתי עושה."
"למה אתה איתה?"
"כדי שיהיה לי יותר קל להשלטת על הנכסים של אבא שלה."
"בולשיט. אתה איתה כי היא מסקרנת אותך. כי היא היחידה שלא רוצה אותך, ואתה יודע מה? אם זאת הייתה כל החורה אחרת, הייתי נותנת לך את ברכתי ואפילו הייתי חברה הכי טובה שלך." אומרת לו אליסה, הבחורה הזאת חדה כמו תער.
"אבל?"
"אבל היא מתנשאת ומגעילה, והיא שונאת את כולנו. הנקמה המתוקה שלה, תהיה שכולנו נשכב בארונות ליד אבא שלה. היא הולכת לסכסך בין כולנו. תזכרו מה שאמרתי." אליסה אומרת, פאק זה בדיוק המחשבות שלי והיא לא מפחדת להגיד אותן בקול, אני מאוהב באישה הזאת.
"אני ולוגן יותר מאחים אף אחד לא יצליח להיכנס בינינו."
"אני מקווה שאתה צודק כי אתם חשובים אחד לשני." היא אומרת.
"אני שמח שהבהרנו את הנושא, אפשר להמשיך כרגיל?"
"כן, רק תרחיק אותה ממני, כי אני לא שולטת בעצמי שאני לידה."
"היא לא אשמה במה שאבא שלה עשה."
"נכון, אבל היא קרא לי שקרנית, היא לא יודעת?"
"היא בהכחשות, היא גם חושבת שאנחנו רצחנו את אמא שלה."
"אני אשיג לך הוכחות כדי להראות לה."
"זה יהיה מעולה. טוב מראה עיניים ממשמע אוזניים."
"יופי, אני לא אפריע לכם, למקום שאתם הולכים אליו..." היא אומרת יודעת טוב מאוד שמאט למטה וזה עניין של זמן עד שהוא ימות.
"בואי לכאן, משוגעת אחת." מייקל מחבק אותה. "בחיים לא הייתי עושה משהו שיפגע בך. מבחינתי עכשיו שאת יוצאת עם לוגן, את תחת ההגנה שלו, אני מוכן למות למענך."
"אל תגיד את זה. אני לא רוצה שתמות, וגם לא לוגן."
"לא תפטרי ממני בכזאת קלות."
"אתם באים לאכול?" היא שואלת. אני מסתכל על מייקל, לאכול לפני עינויים זה לא מומלץ.
"יותר מאוחר." אני אומר. "יש לנו איזה עניין קטן לפני."
"אוקיי, אז נדבר כבר." היא אומרת ומתקדמת לכיוון המטבח. אנחנו יורדים במעלית לקומת המרתף ונכנסים לחדר של מאט. הוא מעולף. אני ממלא דלי מים ושופך עליו.
"בורק טוב ליפהפייה הנרדמת." אני אומר שהוא פתח את עיניו בקושי, עין אחת לא נפתחת. הוא חבול ופצוע ומדממם מכל מקום אפשרי. חתכתי לו את כל האצבעות, ושברתי לו כל עצם שיכולתי, אבל התאפקתי אני לא רוצה שהוא ימות לפני שיגיד לי איפה השרשרת של אליסה. רק אחר כך אני אקלף לו את העור ואתן לו לדמם למוות.
"מה שלומך מאט?" שואל אותו מייקל.
"יכול להיות יותר טוב." הוא עונה.
"אם אתה מקווה למות, תשכח מזה. עד שאתה לא מגלה לי איפה החבאת את השרשרת, אתה תחיי ותסבול." אני אומר לו.
"מכרתי אותה לפני שנים." הוא עונה.
"שלושתנו יודעים שזה שקר." אומר מייקל.
"היא לא אצלי, תהרגו אותי כבר."
"אין סיכוי כזה." עונה לו מייקל.
"ויותר מזה, אם עד סוף היום אתה לא מגלה לי, אני מזמין את הרופא שלי לכאן, לתת לך אינפוזיה, אתה רק מעריך את הסבל שלך." אני אומר לו. מייקל לקח את אחד הסכינים ומתקרב אליו.
"אתה אוהב לאנס ילדות קטנות, אה?" הוא אומר לו ומטייל עם הסכין על הגוף שלו, משאיר חתכים לא עמוקים מידי. "זה עושה לך את זה שהן מתחננות?"
"כן," מאט עונה ומחייכך חיוך מלא דם ובלי שיניים, אחרי האגרופים שדפקתי לו שברתי לו את השניים הקדמיות. מייקל ממשיך לחתוך אותו, מאט לא מגיב. החתכים לא מספיק גורמים לו כאב, הוא עוד לא יודע מה מייקל מתכנן לו. אני מכיר את השיטות של מייקל, יכולתי אני לעשות את זה בעצמי אבל רציתי שמאט יראה את מייקל ויבין שהעינוי לא יגמר עד שהוא ידבר. מייקל מסיים ומתקרב לשולחן הוא לוקח חבילה של מלח.
"עכשיו נשמע אותך מתחנן." הוא אומר לו ולוקח חופן של מלח ומדביק לו לפצעים. הצעקות של מאט ממלאות את החדר ועושות לי חור בראש.
"די! לא! זה שורף." מאט צועק. מייקל לוקח עוד חופן ומצמיד לחתכים שהוא עשה.
"אני רוצה שתתחנן שאני אפסיק כמו שיתחננו כל הבנות שאנסת." אומר לו מייקל.
"אני מתחנן די." הוא אומר בשארית כוחותיו.
"אבל גם שהן יתחננו לא הפסקת נכון?" שואל מייקל ולוקח עוד חופן, הוא מניח על הפצעים של מאט עד שהוא מתעלף מהכאבים.
"שנעלה לאכול?" אני שואל.
"כן." עונה לי מייקל. "אבל אני רוצה לרדת איתך שוב, אני חייב לשבור אותו.
"בסדר." אני עונה. לא אכפת לי שינסה שוב כי את הכיף שלי בלחתוך לו את העור אף אחד לא ייקח ממני. אני מקבל הודעה מאליסה.