מסיכת שקרים

ביאנקה- פרק 17

אני מתעוררת והדבר האחרון שאני זוכרת זה את ברונו מזריק לי משהו ואז אני מאבדת את ההכרה. אני מנסה להתרומם אבל הגוף שלי חלש. אני נותנת לעצמי זמן להסתגל. אני מסתכלת ורואה שאני בחדר לא מוכר.

החדר בגודל של הדירה שלי, אולי אפילו יותר. אני שוכבת על מיטה זוגית גדולה, החדר מרוהט בריהוט בסיסי. כנראה זה החדר אורחים.
יש שידה, כורסה, ארון בינוני ומצד שמאל יש דלת.

כשאני סוף סוף מצליחה להתרומם, אני ניגשת לדלת וכשאני פותחת אותה אני רואה שזה השירותים והמקלחת. אני שוטפת את הפנים כדי להתרענן.
אני מנסה לפתוח את הדלת של החדר אבל אני לא מצליחה, היא נעולה.
אז אני מבינה שהדרך היחידה לצאת מפה זה החלון.
כשאני מסתכלת אני רואה שהמרחק למטה לא גדול מדי. אני רק צריכה ליצור חבל ארוך מספיק כדי לרדת.

אני פותחת את הארון ומוצאת ציפיות של שמיכות וסדינים. אני קושרת אותם אחד לשני ואז קושרת את זה לעמוד של המיטה שחזק מספיק להחזיק אותי. אני מתחילה לרדת, אני קרובה למטה, אבל אז קולטת כלב גדול ושני גורים רצים לכיווני. אני מנסה לטפס חזרה אבל לא מצליחה.

אני צועקת עליהם ״ארצה״, נראה לי שזה מה שאומרים לכלבים שהם ישבו, אבל הם לא מקשיבים אז אני צורחת בקולי קולות ״הצילו!!!! הם רוצים לאכול אותי.״ אני צועקת יותר חזק כשהם קופצים ומנסים להגיע אליי,״הצילו!!!!!!!!״ אני צורחת שוב.

״באמת ביאנקה, לברוח דרך החלון זה הפתרון שלך?״ אני שומעת את הנימה הלעגנית של ברונו כאילו זה רעיון מפגר אבל זה לא, כי הייתי מצליחה אם לא היה את הכלבים המפחידים האלה.

״בבקשה תציל אותי מהם.״ אני לא מתייחסת לשיפוטיות שלו כי אני רוצה שהוא יציל אותי מהמפלצות האלה לפני שהם יאכלו אותי.

״את מבינה שזה כלב מסוג גולדן רטריבר, נכון?״ הוא שואל ואני שומעת בנימה שלו שעשוע.

״מה זה אומר? הם אוהבים לאכול אנשים או לא?״ אני צועקת בפאניקה.

״לא, הם לא אוהבים לאכול אנשים.״ הוא צוחק ואני מרגישה את הדופק בין הרגליים שלי כי הצחוק שלו כל כך סקסי שהוא גורם לי להירטב ולגרום לשכוח מהסיטואציה עד שאני שומעת נביחה.

״בבקשה ברונו, תוריד אותי מפה מבלי שהם יפגעו בי.״ אני אומרת בתחינה ומפנה את המבט שלי אליו. הוא מסתכל עליי ובוחן אותי, אני רואה את הרגע שהוא קולט שהפחד שלי אמיתי.

״האני, שבי בצד.״ הוא פוקד על הכלב שמסתבר שזה כלבה בכלל והיא הולכת לצד ויושבת שם עם הגורים שלה.
הוא מתקרב ונעמד מתחתיי. אני מחזירה את המבט שלי לכלבים לראות שהם לא זזים מהמקום שלהם.
״תעזבי את החבל המאולתר שלך עכשיו ותיפלי אליי.״ הוא פוקד עליי כמו שהוא פקד על הכלבה לפני כמה רגעים.

״אני לא הכלבה שלך ברונו, אני לא אעשה משהו רק כי פקדת עליי לעשות אותו. מה גם שאני לא סומכת עליך שתתפוס אותי.״ אני מסננת בזעם.