ביקורות ספרים

החותם השחור | The Black Reckoning | ספרי הראשית 3

"That's the whole point of life. To love someone."

~ ספר שקראתי באנגלית, קיים בעברית, מדברת על זה בסוף הביקורת~

נשבעת לכם מתישהו במהלך הכתיבה אני אתחיל לבכות...סתם, כי הספר הזה כל כך מיוחד וקרוב לליבי.

אז בעיקרון, ככה למי שלא השלים פערים עד כה, זה הספר השלישי בטרילוגיית ״ספרי הראשית״, והטרילוגיה הזאת היא האחת שגרמה לי להתחיל לאהוב ספרים אי שם לפני עשר שנים, ולכן יש לה מקום מיוחד בליבי.

לפני בערך שנה החלטתי לקנות גם את כל הטרילוגיה בכריכותיה המקוריות באנגלית, וכך להתחיל קריאה חוזרת של כולה רק באנגלית. עונג צרוף, על שני הספרים הקודמים בסדרה יש ביקורות קיימות, מוזמנים לחזור טיפה אחורה ברשימת הפרקים.

אז עכשיו נתחיל לדבר על הספר השלישי, הספר הכי פחות טוב מכל השלושה, שגם בעבר זכור לי שלמרות שהוא טוב, הוא לא יותר טוב מקודמיו.

בספר הזה אדבר בכלליות על דברים טובים ופחות, כי לא להכל יש לי הגדרה מסוימת, וחלקם גם טובים וגם פחות ביחד:

1. התעכבות בהוצאת הספר- היה מורגש שלג׳ון ( הסופר) היה קשה לסיים את הסיפור, הורגש שזה היה מורכב ושיכול להיות שהוא הסתבך מעט בתוך עצמו. או שהוא לא היה בטוח באמת איך לסיים את הסיפור, או פשוט כי העולם מאד מאד גדל בספר הזה מה שגרם לו קצת לסיבוך. בסופו של דבר זה הסתיים טוב, ויפה, ואהבתי כל רגע כמעט, אבל ההרגשה שונה מהספרים הקודמים. ההתעכבות בהוצאת הספר השלישי גם יכולה להעיד שמשהו שם הסתבך לו קצת.

2. מורכבות הספר- ״החותם״ זה הספר שהרגיש לי הכי מורכב מבין השלושה. האטלס והיומן היו יחסית פשוטים להבנה. ״החותם״ הרגיש לי בפער קצת יותר מורכב מהם, ואני עדיין לא סגורה שהבנתי את כל כוחותיו ואת ההגדרה שהוא ״שופט״ את המתים, ולא רק הורג אותם כמו שאמה, מייקל וקייט חשבו בהתחלה.
יש קטע בחלק האחרון של הספר שאתם כנראה בהתחלה לא תבינו שום דבר ממה שקורה, כלום. ואז אחרי איזה שני פרקים דברים יותר יובהרו לכם. היה בקטע הזה גם שיחות מאד יפות על מוות, אהבה ואיזון. אני לדעתי סימנתי חצי מהעמודים בפרק ההסבר כי אהבתי כל כך הרבה ציטוטים ממנו.