שני אידיוטים ואוגר

חלק 9: בו מרינט הופכת הכל לגרוע יותר

מרינט ידעה מההתחלה שזה יהיה מסוכן לחלוק דירה עם אדריאן. סיבה אחת, זה היה ברור שהוא היה מגלה כמה מההרגלים הכי נוראיים שלה, כמו שהיא משאירה ספלים מלוכלכים ברחבי הדירה בגלל שדעתה הייתה מוסחת בקלות והיא שכחה מהם. או איך שהיא אפתה דברים והסיכויים היו חצי חצי - או שהם יצאו טעימים או שהם ייצאו שרופים, והיו נדבקים לתחתית המחבת. או איך שהיא הייתה שוברת לפחות כלי מטבח אחד בשבוע, והייתה שופכת דברים על המושבים ועל הרצפה (ועל אדריאן).

ואז הייתה העובדה שלקח לה כל כך מעט זמן בשביל להתאהב בו מחדש-- התאהבות שהיה אפשר לקרוא לה התאהבות קטסטרופלית מכל השלומיאליות, השפלה, והייאוש שגרמה לה לאורך השנים. גם זה לא היה מפתיע שהמנטרה שלה של 'להיות אבן' התפוררה יותר ויותר עם כל חיוך ששלח אליה, כל ליטוף ברכיים על הספה, כל פעם בה פגש את עיניה, ופשוט, טוב, מכל שנייה בה הוא קיים.

אז כן, היא התכוננה לאותו הלחץ, כמו מאות הפעמים שהיא כמעט פלטה שהיא אוהבת אותו, או כשהיא התיישבה עליו בטעות אחרי שחזרה הביתה מאוחר באיזה יום אחד, ולא קלטה שהוא נרדם על הספה. או הפעם ההיא כשהיא נתקלה בו מחליף בגדים וגרמה לזה להיות גרוע פי אלף כשהיא התעקשה שהיא לא התכוונה לזה, שהיא לא איזו מטרידנית או משהו כזה. (כמובן שלאחר מכן היא המשיכה לגמגם דברים שגרמו לה להישמע כמו מטרידנית.)

ואז הייתה את הבעיה שקרתה לאחרונה: לנסות לתמוך במערכת היחסים שלו עם החתול השחור כשכל מה שהיא קיוותה נשבר באותו הרגע. באמת, היא הייתה ראויה לטוב ביותר. וכאן ליבה אבד בעומק הייאוש, אבל היא הצליחה לחייך, עדיין הצליחה להזמין את החתול השחור לארוחת ערב כשכל מה שהיא רצתה היה לקרוע לחתיכות את הפעמון על הצוואר שלו ולזרוק אותו על הראש המטופש והמחייך שלו. (חבר או לא, הוא עדיין היה האויב שלה בעניין האהבה.)

אבל היה סיכון שמרינט לא חשבה עליו. סיכון אחד שבאמת, באמת היה הכי חשוב והכי נוראי מכולם.

ירד גשם באותו הלילה, גשם זלעפות. היא שכחה את המטריה שלה ולא רצתה להתמודד עם הרכבת התחתית שהייתה מלאה באנשים, אז היא במהירות השתנתה לחיפושית ועשתה את דרכה לדירה שלה והזדחלה דרך החלון בחדר השינה שלה. זה היה משהו שהיא עשתה מאות פעמים. זה היה משהו שלא גרם לה ללחץ בכלל.

חוץ מאותו הלילה. היא שכחה לסגור את הדלת של החדר שלה.

אדריאן הסתכל עליה בפה פעור כשהוא עמד מחוץ לחדר השינה שלה, כשבידו הייתה מגבת, וזה היה ברור שהוא רצה ללכת להתקלח. "ח-חיפושית."

זה הרגיש כאילו דבק הדביק את רגליה לרצפה. היא לא הייתה יכולה לזוז, לא הייתה יכולה לדבר. כל שהייתה יכולה לעשות היה לעמוד שם כאילו הם שיחקו דג מלוח, והתזוזה הכי קטנה שלה תגרום להפסד שלה. המשחק נגמר. בלי עוד הזדמנויות. כולם תכתבו 'לוזרית' בצ'אט בשביל הגיבורה ששמה החיפושית.