"מה אתה קורא?" שאלתי בתמימות.
"שום דבר, תביאי לי את זה!" דניאל נראה מבוהל.
הוא ניסה לחטוף את הדפים מידיי אבל הייתי זריזה והזזתי אותם ממנו. הוא היה המום.
"נו מה אכפת לך להראות לי?" אמרתי שוב ואימצתי את כישורי המשחק שלי.
אני לא יודעת מאיפה בא לי פתאום האדרנלין המשוגע הזה והאומץ לעמוד מול דניאל ועוד לנהל איתו שיחה שלא קשורה להעתקת שיעורי בית.
חיקיתי פנים נדהמות ( אפשר להגיד שאני די טובה בחיקויים כי הוא האמין לי).
"אלה התשובות למבחן?" אמרתי בכאילו הלם.
"תהיי בשקט!" דניאל אמר בתוקף וחטף את זה מידיי.
"כן יש לך בעיה?" הוא התעשת.
"דווקא כן" סיבכתי את עצמי עוד יותר.
"סליחה?" הוא הרים גבה.
"מה ששמעת". אמרתי כשהאומץ התחיל לזלוג ממני. הוא גיחך.
"את עכשיו מסתובבת וחוזרת לפינה שלך שממנה הגעת ושוכחת מכל מה שקרה כאן הרגע". הוא אמר בקול מאיים.
לרגע באמת חשבתי לעשות את זה. לא! מה קורה לי? אני לא ארשה לדניאל לגרום לעצמו שיעיפו אותו מהבית ספר רק בגלל שאני מאוהבת בו.
"לא, ואם תמשיך להתנשא עליי ככה, אני עכשיו הולכת למנהלת ובוא נראה מה היא תאמר על האיומים שלך".
"יקראו לך מלשינה עד סוף ימייך. אני אעשה עלייך כזה חרם..." הוא ניסה לאיים שוב.
"לא אכפת לי." שיקרתי.
במקום לחשוב 'איכ איך אני מאוהבת במפלצת הזאת' ההתנשאות שלו גרמה לי לאהוב אותו יותר. אני דפוקה זה ידוע.
"במילא אף אחד לא שם לב לקיומי" המשכתי בקול שקט יותר.
היה חמש דקות של שקט, בהם חשבתי מה לעזאזל אני עושה עכשיו ואיך אני יוצאת מהמצב הזה, ואז הפתעתי את עצמי כשאמרתי "אני לא אספר למנהלת".
ניסיתי להישאר אדישה למרות שבתוכי הרגשתי סערה מטורפת.
"תודה". הוא אמר ונראה שהוקל לו מעט.
"אבל, בתנאי אחד. אחותך התאומה, סקאי המקובלת. אתה תשכנע אותה להיות חברה שלי במשך חודשיים ולהכניס אותי לחבורה שלהם". אמרתי במהירות; לא יודעת איך הרשיתי למילים לברוח מפי.
דניאל היה המום. אני הייתי המומה.
"היא בחיים לא תסכים!!" הוא מחה.
"יש לך יומיים לשכנע אותה ולא, אני הולכת ישר למנהלת בשעה הזאת בעוד יומיים". אמרתי בקול תקף שבחיים לא השתמשתי בו בעבר.
נשמע צלצול. הוא עדיין לא יצא מהשוק ולרגע חשבתי שהוא ישאל אותי 'מי את ומה עשית לילדה שאני מעתיק ממנה שיעורי בית' אבל הוא לא שאל כלום ואני הלכתי משם. לקח לי הרבה זמן להסדיר את נשימותיי אחר כך. יצאתי גדולה.
**
הגעתי הביתה, אמרתי "אני בבית", גנבתי לעומרי מהפופקורן שהחזיק ביד, קראתי לו 'שמן אחד' ועליתי לחדרי. או מיי גאדדד. זה יהיה כל כך מגניב שסקאי תהפוך להיות חברה שלי!.נכון שהיא יורדת על אנשים ומציקה להם אבל זה כל הקטע של החבורה הזאת של השכבה, וחוץ מזה, אני חייבת להחזיר לאנשים שהעליבו אותי פעם.
רציתי להשתנות, לעזוב את החיים המשעממים שלי ולהתחיל תקופה חדשה. להיות במעמד מספיק גבוה שאח שלי לא יתבייש בי. קמתי והחלטתי לסדר את חדרי. זרקתי את כל הבובות התינוקיות ששמרתי מגיל שנה, תליתי את המראה שהוריי קנו לי לפני שנה ולא הסכמתי לתלות אותה כי אז שנאתי מראות, וסידרתי כריות לב על המיטה. ניקיתי את השולחן שעליו היו מפוזרים עטים, טושים, עפרונות, מחקים, ניירות, מחברות, מסטיקים, הסוללה של הפלאפון שלי (איך היא הגיעה לשם בכלל?), מפתחות ומה לא היה שם אל תשאלו אותי.
YOU ARE READING
My First Love
Romance''שלום אני מיה, בת 14. יש לי אח בן 15 בשם עומרי. אני אוהבת לקרוא ואין לי חברות. אנשים לא מתייחסים אליי, אנשים לא זוכרים את שמי. אני רוצה לעשות צעד שישנה את מעמדי החברתי, אך לא יודעת איך ופוחדת ממה שיקרה אחרי זה. אז שלום, ברוכים הבאים לפרק הזמן המשמע...
