כמו אחותי

פרק 31 - מאושרת

עבר חודש וחצי ככה מאז התאונה , וכולנו הרגשנו הרבה יותר טוב , הייתי מאושפזת בסך הכל שבועיים וחמישה ימים , ושכבר התחלתי להתרגל למיטה ולאוכל המגעיל של הבית חולים , שיחררו אותי , לפחות ליזה הייתה איתי כל הזמן הזה שם , שי לעומת זאת הייתה שם רק 5 ימים וזהו .
פיספסתי את הבר מצווה והעלייה לתורה של אור וזה היה מבאס רצח , אבל הוא שיכנע אותי שהכל בסדר ושהוא שמח שאני בסדר , והבטחתי שאני יפצה אותו , החופש הגדול התחיל והקיץ פה והכל סבבה , שי לא יכולה לנהוג או להוציא רישיון ל6 שנים הקרובות , ולירון הסתדר עם ההורים שלו , וחוץ מזה שיש לי צלקת מהניתוח בבטן , הכל בסדר .
היחסים שלי ושל רועי כמו תמיד , הוא מחרפן אותי , והאהבה והשנאה שלי אליו אי אפשר לתאר אותם .
הסרטון שצילמנו לפני שקרתה התאונה , עדיין שמור אצל שלושתינו בפלאפון , אחרי הכל זה זיכרון לא?
״יולי״ שי אמרה והעירה אותי מהמחשבות שלי ״אה?״ שאלתי אותה והיא התיישבה על המיטה שלי והרימה גבה ״לא הקשבת לי אה?״ היא שאלה עצבנית ונתתי לה חיוך מתנצל , היא גילגלה עיינים וקמה שוב לארון שלי
״אני חושבת שאני מוכנה״ אמרתי לליזה ושי והן הסתובבו אלי ״מוכנה למה?״ ליזה שאלה וסגרה את הפלאפון שלה ״לשכב עם רועי״ אמרתי להן בטוחה בעצמי , בתאכלס? עברנו הכל ביחד , ואני לא רואה את עצמי בחיים אבל בחיים גם לא בעוד מיליון שנה , נותנת את עצמי למישהו שזה לא רועי .
ליזה העיפה את הפלאפון לצד השני של החדר וקפצה על המיטה , ושי אחרייה ״את רצינית?״ הן שאלו ביחד וצחקו ,חייכתי והנהנתי ״כן,אני אוהבת אותו אז למה סתם לחכות?״ שאלתי אותן ושי חייכה וליזה הרימה גבה ״מה קרה?״ שאלתי את ליזה ושילבתי יידים ״זה סתם , אני לא רוצה שתעשי משהו שתתחרטי עליו , אבל אם את בטוחה , מי אני שישפוט?״ היא שאלה וחייכה אלי , חייכתי חזרה , והן עזרו לי לבחור הלבשה תחתונה , השעה הייתה כבר 8 בערב וקבעתי עם רועי ב9 אצלו , נכנסתי להתקלח , ובדקתי שהרגליים מגולחות , וכל מה שצריך , הסתכלתי על עצמי במראה בזמן שלבשתי את ההלבשה תחתונה (תמונה) , בלעתי את הרוק שהצטבר לי בפה , ולקחתי נשימה עמוקה , את מוכנה .
חייכתי לעצמי , ולבשתי שורט שחור וחולצת בטן לבנה עם כפכפים לבנים , סירקתי את השיער , ושמתי לובלו .
לקחתי את הפלאפון וביקשתי מסער שיקפיץ אותי לרועי , אחרי 10 דקות הגענו וכמובן כל הדרך זכיתי לחפירות של סער על זה , שאני לא יעשה שטויות ושהוא מכיר בנים כמו רועי .
לרועי יצא שם לא הכי טוב בבאר שבע , וסער הכיר אותו לפי זה . וכשהוא הבין שזה הוא , הוא לא שמח .
השומרים בבית שלו כבר הכירו אותי , נכנסתי לבית שלו ואמא שלו ישבה בסלון , בחיים שלי לא ראיתי אישה יותר מתוקתקת ממנה , כל הזמן מאופרת עם עקבים , האמת שהיא הפחידה אותי קצת .
גילגלתי עיינים כשהיא הסתכלה עלי וחזרה להתעסק בעיתון שלה , עליתי לחדר של רועי ודפקתי בדלת , והוא פתח לי עם חיוך , ומשך אותי אליו והתחיל לנשק אותי בצוואר , כשהוא הפיל אותי על המיטה
״ממתי אני מרשה חולצות בטן?״ הוא שאל אותי ושם את היידים שלו על המותניים שלי , חייכתי וגילגלתי עיניים , הוא גורם לי לשנוא אותו ולאהוב אותו בו זמנית .
״ממתי אני שואלת אותך?״ שאלתי אותו והרמתי גבה , והוא צחק ונתן לי נשיקה על השפתיים ,חייכתי לעצמי ודחפתי אותו ממני , ונעמדתי והורדתי את הכפכפים , הוא התיישב על המיטה והסתכל עלי מבולבל
לקחתי נשימה עמוקה , ופתחתי את הכפתור בשורט , והורדתי אותו , העיינים שלו נפתחו והוא נראה יותר מבולבל מתמיד כשהורדתי את החולצה ״יולי״ הוא מלמל ולא הוריד את העיינים שלו ממני , התקרבתי אליו יותר ועמדתי בין הרגליים שלו , והוא הפסיק לבחון אותי והרים את הראש אלי ״אני מוכנה , אני אוהבת אותך״ אמרתי לו בטוחה בעצמי וחייכתי אליו , הוא נעמד ובחן אותי וקירב אותי אליו יותר , הוא נראה מבולבל ומחורמן ומופתע יותר מהכל , הוא הפיל אותי על המיטה ונשכב מעליי , ככה שהמרפקים שלו מחזיקים אותו , הסתכלנו אחד לשני לתוך העיינים וזה היה מושלם , בלי כל החרא הזה של הנרות והמוזיקה , זה היה אמיתי ומלא באהבה .
הצמדתי אותו אליי יותר , ונישקתי אותו לקח לו דקה אבל הוא נישק אותי חזרה , והתחיל לגעת בי , בהתחלה זה היה מביך , אבל מהר מאוד זה הפך להיות כיף , הורדתי לו את החולצה וחייכתי אליו , חזרתי לנשק אותו והוא עצר אותי ״אני לא יכול יולי״ הוא אמר לי עם מבט אשם והוריד את הראש , הסתכלתי עליו מבולבלת ושמתי את השמיכה עלי למרות שהייתי עדיין עם ההלבשה תחתונה ״אתה לא נמשך אליי?״ שאלתי אותו בשקט והצמדתי את השמיכה לגוף שלי ״הלוואי שזאת הייתה הבעיה יולי״ הוא אמר והעביר את היד בשיער ״אני עשיתי טעות יולי״ הוא הוסיף והתיישב עם הגב אליי , איזה טעות מה הוא מפגר ?אני עומדת פה חצי ערומה ,תתאפס על עצמך
״איזה מין טעות?״ שאלתי אותו וחיבקתי אותו מאחורה ״דבר איתי״ אמרתי לו וניסיתי להסתכל עליו ״תישארי מאחוריי שאני לא יראה את העיינים שלך״ הוא אמר והקול שלו היה שבור ,הנהנתי והמשכתי לחבק אותו ״שכבתי עם מישהי אחרת״ הוא אמר בבת אחת ולקח נשימה עמוקה , לקח לי דקה להפנים את מה שהוא אמר , ושיחררתי את האחיזה ממנו , הגוש הזה של הבכי שעומד בגרון , פתאום הוא בא , וידעתי שזה יהיה עניין של כמה דקות עד שאני יפרוץ פה בבכי , הוא עדיין היה עם הגב אלי והיידים שלו היו על הפנים , לקחתי נשימה עמוקה ונעמדתי , אני לא יישבר מולו , הוא לא יראה אותי בוכה .
הוא הרים את הראש אליי , והסתכל עלי ״אני כל כך מצטער יולי״ הוא אמר והעיינים הכחולות שלו זהרו , זה לא עניין אותי מתי או מי זאת , לא עניין אותי שהוא עומד להישבר מולי. אני לא יודעת מה הרגשתי באותו רגע , זה היה יותר מכאב או בילבול או לב שבור , זה היה אכזבה .
לבשתי את השורט שלי ואת החולצה , ואת הכפכפים והחזרתי את הפלאפון לכיס , אבל גם לא רציתי ללכת סתם ככה , כי ידעתי שאחרי זה אני ישתגע מזה שלא אמרתי כל מה שהיה לי להגיד
״מתי?״ שאלתי אותו , והרגשתי איך הדעות יורדות ומטשטשות את הראייה שלי , ברגע הזה שנאתי את עצמי יותר מהכל .
״ביום של הקרב״ הוא אמר והסתכל עליי במבט מתנצל , לקחתי נשימה עמוקה , אבל כבר לא יכולתי . אני השתגעתי באותו ערב , כל כך דאגתי לו והתחננתי שיסלח לי כשהוא זיין מישהי ? ואחרי כל מה שעברנו בתקופה הזאת ? הוא עד כדי כך נהנה להכאיב לי? היה לו אכפת ממני בכלל או שכל זה זה מין משחק חולני כזה שהוא משחק עם עצמו?
״למה זה הגיע לי?״ שאלתי אותו ונשברתי , הוא לקח נשימה עמוקה והרים את הראש אליי ״זה לא יולי״ הוא אמר ואני יכולה להישבע שראיתי אותו מנגב את העיינים שלו ״כנראה שכן״ אמרתי לו ומשכתי באף , רציתי לישון ולא לקום יותר בחיים .
״אני כל כך מצטער יפה שלי״ הוא אמר ונעמד מולי , השיא היה כשהוא ניסה לגעת בי , דחפתי אותו ממני ולקחתי נשימה עמוקה
״ אתה יודע מה , אולי כן הייתי צריכה להקשיב לכל מי שהזהיר אותי שתפגע בי , אולי כשהם אמרו שאתה שחקן ושבסופו של דבר אתה תבגוד בי ותשבור לי את הלב .
אבל כשהסתכלתי עלייך ראיתי רק את הדברים שטובים בך ולא את הרעים ,בטחתי בך והאמנתי בך , ובחיים שלי לא חשבתי שתפגע בי ככה , ושם הייתה הטעות שלי , הייתי חלשה מדי ועיוורת כדי להבין את מה שכולם הבינו הרבה לפניי , אבל להגנתי , אתה שקרן ממש טוב״ אמרתי לו והמשכתי לבכות , כל מילה שאמרתי הייתה אמת ובגלל זה , זה רק כאב יותר.
״וכשאמרת עכשיו שהיית עם מישהי אחרת , לקח לי כמה דקות לקלוט את זה והכי עצוב , שגם אז חשבתי שאולי יש לך דרך להצדיק את זה , אבל פגעת ככה בכל אחת אז למה שאני יהיה שונה?״ שאלתי אותו והוא התיישב על המיטה , ושם את היידים על העיינים שלו ״אבל זה לא אשמתך בסופו של דבר , זה רק אני המפגרת שבחרה להאמין לך ״ הוספתי וצחקתי לעצמי , כשהדמעות כבר הציפו אותי ולא יכולתי לדבר יותר ״זה אשמתי שסמכתי על שקרן״ אמרתי לו עם כל כך הרבה אכזבה בקול שלי , ויצאתי מהחדר שלו .