קים סיילנט, נערה רגילה בת 17. ביישנית, חובבת קומיקסים ומפחדת מהחושך.
במטרה לעזור לאמה לפרנס את המשפחה, היא מתחילה לעבוד במכון לאגרוף, בעיר תחתית בניו-יורק.
באחד מהערבים, בדרכה הביתה, הופכת להיות עדה לאירוע דקירה. קים, מחליטה לעזור לפצוע ומובילה אות...
No time for goodbye he said As he faded away Don't put your life in someone's hands They're bound to steal it away Don't hide your mistakes 'Cause they'll find you, burn you Then he said
Three Days Grace - Get out Alive
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
השעה שלוש בלילה ואני בבית חולים. אמא הולכת להרוג אותי כי הסוללה של הטלפון שלי נגמרה ולא היה לי איך להודיע לה מדוע אני מתעכבת. הוא שכב על המיטה על ידי, מחוסר הכרה ומחובר לחמצן.
שיערתי שיקח זמן עד שיחזור לעצמו. למזלו, הובילו אותו בזמן לבית החולים לפני שהמצב הספיק להחמיר.
על פניו מספר שריטות וכמה סימנים סגולים על הגוף, כנראה מההיאבקות בקבוצת האנשים שדקרה אותו. את החתך במותן, תפרו וכל מה שנשאר זה לחכות להתאוששות שלו.
השעה שלוש בלילה ואני יושבת לצד בחור שזר לי לחלוטין, אבל לא יכולתי לעזוב אותו. הוא ליווה אותי לתחנת האוטובוס אתמול, הוא עזר לי ואני עזרתי לו כתמורה. אנחנו שווים עכשיו.
פקחתי את עיניי, מסביבי קירות בצבע תכלת וריח מר של תרופות שהיה בלתי נסבל. שבע בבוקר על השעון ואני בקושי יכולה להחזיק את עצמי דקה ערה. הסטתי את מבטי אל הבחור, מופתעת לפגוש בעיניו. מתי חזר להכרה?
״מצטערת, נרדמתי..״ מלמלתי באי נוחות ברגע שהבנתי שראשי כל הזמן הזה נשען על רגליו.
״לא היית צריכה לעשות את זה..״ פלט. לא הצלחתי להבין את כוונתו לכן פשוט המשכתי להביט בו עד שיוסיף עוד משהו.
״בפעם הבאה פשוט תמשיכי ללכת ואל תתערבי.״ העיר בכעס.
״אין בעד מה.״ סיננתי בקרירות. לא ציפיתי שיפריח לי חיבוקים ומילות אהדה, אבל לפחות לשמוע ״תודה״ היה נחמד.
״טוב אם זה כל מה שיש לך לומר, אז אני הולכת״ קמתי מהכסא הלא נוח, תופסת בדברים שלי ומסתלקת מהמקום לפני שיגיד עוד משהו.
יצאתי מהבית חולים, פוגשת בקרני השמש שהכאיבו קלות לעיניים. התחלתי לפסוע לכיוון הבית שלי, מחכה בקוצר רוח לרגע בו אגיע ואכנס להתקלח, הרגשתי מגעילה, דביקה והכתמי דם על הבגדים לא עזרו למצב.
בעודי עוברת על פני חלון ראווה גדול של אחת מהחנויות בגדים באזור, הבחנתי ברכב שחור שנסע בקצב איטי אחריי.
בהתחלה לא הקדשתי לכך תשומת לב, אך אחרי עוד מספר בניינים, כשעדיין היה בעקבותיי, הבנתי שמשהו חשוד פה.
סובבתי את ראשי לאחור, החלונות של הרכב היו מושחרים, לכן לא הצלחתי להבחין בנהג. הגברתי את צעדיי.
אולי אני סתם פרנואידית? עם זאת...הרכב התקדם באותו הכיוון. לקחתי נשימה עמוקה, מנסה להישאר רגועה על מנת שלא יבחינו בזה שעליתי עליהם.
פניתי באחת מהפניות שדרכן יכולתי לקצר את הדרך, בהן ידעתי שרכב לא יוכל לעבור. התחלתי לרוץ. לא ידעתי אם רצו אחריי או לא, כל מה שרציתי זה להימלט מהם. מי אלה? ולמה הם בעקבותיי?
כשהרגשתי שהייתי מספיק רחוקה, עצרתי מאחורי אחד הבניינים, נצמדת אל הקיר ובודקת את השטח.
ריק. הם איבדו אותי.
כשחזרתי הביתה, ספגתי כמה צעקות כבדות מאמא שהייתה היסטרית מההיעלמות הלא צפויה שלי. לא רציתי להסתיר ממנה דברים ולכן סיפרתי את האמת. לא את כל האמת, החלטתי לוותר על החלק של הבוקר עם הרכב הלא מזוהה.
אם לחשוב על זה, אפילו לא ידעתי את השם של הבחור מהמכון. לא הייתה עליו שום תעודה מזהה, ובבית חולים חיכו שיחזור להכרה כדי לתשאל.
לורה תפסה את המקלחת, לכן הייתי צריכה לחכות. מיהרתי להוריד מעצמי את הבגדים שהיו מלאים בדם וזיכרונות רעים.
עוד חצי שעה הייתי צריכה להיות בבית הספר, ועכשיו עם התקרית מעקב, לא הייתי בטוחה שכדאי שאצא מהבית בכלל.
מזגתי לעצמי כוס מים והתיישבתי בשולחן בחדר, פותחת את המחשב נייד ונכנסת לעמוד הפייסבוק שלי.
אבי כבר הספיקה לשלוח הודעות אפילו שם, אבל משהו אחר משך את תשומת ליבי.
הודעה משולח לא ידוע וסביר להניח משתמש פיקטיבי.
״לא היית צריכה לדחוף את האף שלך אתמול..״ הוא רשם ומיהר להקליד עוד משהו, ״את הולכת לשלם על כך ביוקר״ הכוס נשמטה מהיד והתרסקה על הרצפה ואני נעמדתי פעורת פה, בהלם, מתקשה להאמין לכל מה שקורה.
״מי זה?״ הקלדתי מהר, מרגישה את הרעד משתלט על כל הגוף.
״בקרוב תגלי״ בלעתי את רוקי, ממהרת לחסום את אותו האחד ולסגור את המחשב. הידיים הזיעו מרוב לחץ.
זה לא הצחיק אותי יותר.
לורה פינתה את המקלחת ורגע לפני שהספיקה לומר משהו, נכנסתי לבפנים והסתגרתי.
נכנסת למקלחון, פותחת את הברז ונצמדת אל הקיר, נשענת עם המצח על גביו ועוצמת את עיניי למגע הזרם החם.
לא הבנתי מה הולך, הגוף עטוף פחד ולא ידעתי איך להרגיע את עצמי. עברו רק מספר שעות מאז שעזרתי לו, וכבר רוצים לפגוע בי, איך זה הגיוני? איך ידעו מי אני? מישהו מנסה להתנקם בי על זה שהצלתי חיי אדם, למה?
רציתי לשכוח מהמחשבות המעיקות הללו ולהתנער מכל העומס. הייתי חייבת לחזור לבית החולים. הייתי חייבת לדבר עם אותו הבחור.
