7:

340 47 41
                                    


פרק חדש,
תהנוו ;)
* ואל תשכחו הצבעות ותגובות! *

____________________________________

הנסיעה עברה לאט והשקט היה גרוע יותר משחשבתי.
הבחור עצר ליד ביתה של ליב וסחב אותה עד פתח הבית.
אני נשארתי ברכב צופה בהם מחליפים מספרים וכמה חיוכים ומגלגלת עיניים.
לאחר עשר דקות שהם שוחחו בפתח הבית היא הדביקה לו נשיקה על הלחי ושניהם נפרדו.
איו מחזה מזעזע.
אני כל כך מקווה שליב לא רוצה אותו לקשר רציני.

ראיתי דרך החלון שהוא מתקדם לעברי, פרצוף מוזר התפרש על פניו.
הסרתי מיד את עיניי כשקלטתי שבהיתי כמה דקות.
הוא נכנס בשקט לרכב והתחיל לנסוע.

"חמודה חברה שלך" פלט כשעיניו עדיין נעוצות בכביש. "חברה שלי לא בשבילך" השבתי בחדות.
"למה את כל כך בטוחה?" שאל ברוגז.
"כי היא צריכה בחור 'טוב באמת'" ציטטתי את משפטה הקבוע.

"לא כמוך בקיצור" הוספתי כדי להימנע מהתחכמות מיותרת שלו.
"את לא מכירה אותי על מה את מדברת?!" קרא בעצבנות.
"הרושם הראשוני שלך חרא זה מספיק" עניתי במהירות מרוצה מעצמי.
"לפחות אני לא שקרן" אמר.
"אני לא שיקרתי!" רטנתי, והוא גיחך בבוז.

"אתה פשוט כלום שחושב שהוא מושלם!" ירקתי בכעס.
"ואת חתיכת תינוקת שאין לה שום דבר בחיים חוץ מאת עצמה" השיב במתינות למרבה הפלא.
"לך תזדיין" פלטתי בגסות והסטתי את מבטי ממנו חזרה לחלון.

הגענו לביתי כבר ראיתי את הנורא מכל. אני לא רוצה לחלום.
אני לא רוצה להזכר בזה.
אני לא רוצה להזכר במוות של הוריי.
תמונות מיד התחילו להעלות במוחי.

"את רועדת" שמעתי קול ופתאום חזרתי לעולם הרגיל. "זה כלום" כמעט ולחשתי לא מביטה בו אפילו לשנייה.
נשמתי עמוק, פתחתי את דלת האוטו.
והתחלתי להתקדם בשביל שקועה במחשבותיי.

פתאום הרגשתי יד וקפצתי מבהלה.
"תירגעי" אמר כשהבחנתי בו.
"מה אתה רוצה?" שאלתי בחוצפה בלי בושה. "חשבתי שאת גרה בשכונת פשע, מה את נבהלת" גיחך.
נאנחתי והתאפקתי לא לפלוט איזו קללה "פשוט תסתום ותלך".

"את רוצה שיאשימו אותי אם יקרה לך משהו?" שאל גורם לי לפלוט גיחוך משום מה, אנשים כמוהו באמת צריך לאסור.

הגענו לכניסה, סרקתי את גופי בחיפוש אחר התיק שלי. "דאמט!" פלטתי כשהבנתי שהשארתי אותו מאחור.
"מה הפעם?!" שאל בחוסר סבלנות.
"אני חוששת שהתיק שלי נשאר בארמון שלך" עניתי נושכת את שפתי התחתונה. פרצוך מבולבל נמרח על פניו. "האוטו שלך" תיקנתי.
"בהצלחה" אמר ובלי להכין אותי זרק את מפתחות הרכב.
שלחתי לעברו מבט רצחני ובלי לומר מילה פשוט התחלתי לגרור את רגליי.

נקודת מבט ג'ייסון.

"בהצלחה" השבתי בלי להתלבט והשלכתי אלייה את מפתחות הרכב.
מאוד מקווה שלא תהרוס לי אותו בדרך כלשהי.
היא זרקה מבט מרוגז והתקדמה בשקט חזרה לאוטו מה שהיה מפתיע.
נשענתי על הדלת הלא מוכרת והבטתי ברחוב מזהה את חלקו מהפעם הקודמת והאחרונה שאני עומד לעבור בו.

Drunk In loveWhere stories live. Discover now