My bad boy

פרק 32- הריון

״בייב אני מזמינה חברות לפה אז יש מצב אתה מפנה לנו קצת את הבית?״
שאלתי את אביאל שנח על המיטה וראה טלוויזיה ״לכמה זמן?״ הוא שאל וסגר את הטלוויזיה ״שעתיים בערך״ ״אוקיי אני אפנה, לקנות לכם משהו?״ הוא שאל ״לא זה בסדר אתמול עשיתי קניות״ אמרתי, הרמתי את הטלפון ושלחתי לקבוצה שלי, ליה, קיילי ועוד כמה בנות שהכרתי בהמשך השנה הודעה שיבואו אליי.
אביאל קם ונכנס לחדר ארונות ״מה תעשה מחוץ לבית?״ שאלתי ״אולי אני אלך לפאב או משהו״ ״אל תשתה הרבה שלא תחזור לי שיכור״ אמרתי דואגת וחיבקתי אותו.
-נקודת מבט אביאל-
הבנות החלו להיכנס לבית ואני כבר יצאתי מהבית, לא התחשק לי פאב.
אולי אני אלך לקניון..
אני אפתיע אותה ויקנה לה מה שהיא רצתה המון זמן..
הלכתי לחנות פנדורה, כבר מלא זמן שהיא רומזת לי שהיא רוצה צמיד.
נכנסתי לחנות והסתכלתי על הצמידים.
״אפשר לעזור לך?״ מוכרת בת עשרים בערך שאלה אותי, היא בחנה אותי וחייכה שהיא נשענת על הדלפק ומנסה להבליט את החזה שלה.
התעלמתי והתרכזתי במה שבאתי בישבילו, אני אקנה לה צמיד מיוחד..
״יש לכם צמיד זהב עם חרוזים??״ שאלתי אותה והיא הסתכלה עליי בהלם, זה עולה המון כסף אבל מה אכפת לי ?
״הנה פה יש״ היא אמרה ולקחה אותי לצמידים המוכנים מזהב..
״הנה זה״ אמרתי מצביע על איזה צמיד רציתי (תמונה למעלה) ״אוקיי״ היא אמרה ולקחה את הצמיד, היא ארזה אותו בקופסא לבנה שרשום עליה באנגלית פנדורה.
היא נתנה לי את השקית עם הקופסא ושילמתי את מחיר הצמיד.
זה יקר מאוד בישביל צמיד.
אבל הכל בישביל לורן.
עשיתי קניות לעצמי כי אני צריך בגדים..
נכנסתי לויקטוריה סיקרט וקניתי לה בשמים וקרמים..
כמובן איך אפשר בלי הלבשה תחתונה שאני בחרתי..
-
יצאתי מהקניון שסיימתי את הקניות ונסעתי במכונית הביתה..
קניתי בדרך פרחים בישביל להיות רומנטי, הגעתי הביתה ודפקתי בדלת הבית, לורן פתחה ומסתבר שחברות שלה כבר הלכו כי הבית היה ריק.
היא הסתכלה עליי בהלם וחייכה שהיא קופצת עליי ״אני מתה עליךךך״ היא אמרה ואני הרמתי אותה באוויר שאני מניח את הדברים על הריצפה.
התיישבנו בסלון והיא הסתכלה על מה שקניתי לה ״זה לא היה יקר?״ היא שאלה והסתכלה עליי ״קצת״ אמרתי ונשענתי אחורה, ״טוב עכשיו תורי לתת לך מתנה קטנה״ אמרה והתיישבה עליי, בדיוק מה שרציתי.
-
״מדהים כמו תמיד״ היא אמרה בחיוך והתנשפה בכבדות.
חייכתי ונישקתי את ראשה ״איך היה עם חברות שלך?״ שאלתי ״בסדר ראינו סרטים ואיפור וכל זה״ היא אמרה וקמה בכדי לקחת בגדים.
״אני עייף אני הולך לישון״ אמרתי.
-נקודת מבט לורן-
מה נסגר עם ההקאות האלה!?
חשבתי וקמתי מהרצפה ״הכל בסדר?״ אביאל רץ אליי ושטף את פניי ״אני כבר שבועיים ככה אין לי מושג מה קורה לי״ אמרתי מחזיקה את ראשי ״אולי כדאי שנלך לרופא?״ הוא שאל ״כן אתה יכול להזמין לי תור?״ ביקשתי והוא הנהן שהוא מביא את הטלפון שלו ומחייג..
מה לעזאזל קרה שאני ככה..?
הכל תקין..
רגע..
המחזור שלי מאחר..
פאק זה אומר שיכול להיות שאני בהריון!
אביאל ניתק ״מחר בארבע יש לך תור״ הוא אמר, לא רציתי להדאיג את אביאל עם החששות שלי אז שתקתי.
״בואי נרד לאכול אני רעב״ הוא אמר וירדנו למטה..
-
ישבנו בכיסאות המתנה, אביאל החזיק בידי והשענתי את ראשי על כתפו..
״כרטיס מספר 116 הרופאה תקבל אתכם עכשיו״ הפקידה הקריאה ברמקול וידענו שתורנו להיכנס..
נכנסנו לחדר, הסברתי לה מה יש לי והיא שאלה כמה שאלות,
היא החלה בבדיקות ולבסוף הודיעה לי את מה שכל כך לא רציתי לשמוע..
״את בהריון..״
אביאל ואני היינו בשוק.
״אוקי תודה״ אביאל אמר לוקח את ידי ומוציא אותנו משם..
יצאנו ונכנסנו לאוטו אז הרגשתי לעצמי לבכות..
אביאל חיבק אותי ונישק את ראשי ״אל תדאגי אנחנו נעבור את זה ביחד״
אני רוצה את הילד הזה?
למה לא?
זה יפריע לי קצת בלימודים אבל
לא נורא..
אני לא אהרוג אותו.
הוא לא ישלם על המעשים שלי.
-כעבור שבוע-
עדיין לא סיפרתי לאף אחד.
היום אני ואביאל מזמינים את ההורים שלנו עם אלירן וקיילי לספר להם.
אני מודה שאני לחוצה קצת.
התחלתי להתארגן ודפיקה נשמעה בדלת ״אביאל תפתח!״ צעקתי לו מהחדר, הוא פתח ואני ירדתי.
בירכנו אותם לשלום וחיבקנו אותם.
התיישבנו מסביב לשולחן והתחלנו לאכול את האוכל שהכנתי.
לקראת הסוף אביאל סימן לי במבטו לומר להם, הוא אחז בידי וליטף אותה עם אגודלו בניסיון להרגיע אותי..
זה לא עזר כל-כך.
״אממ תקשיבו יש לי משהו לספר לכם..״ אמרתי שאני מסתכלת על הצלחת שלי ״אני אממ.. יש לנו..״ גמגמתי ופשוט לא יכולתי להוציא את המילים מהפה שלי ״יש לנו תינוק״ אביאל הפיל את הפצצה והם הסתכלו עלינו בהלם.
אבא שלי נראה כועס.
אלירן רתח מעצבים.
אמא שלי הייתה בשוק.
וקיילי כמעט התעלפה.
שתקנו לפחות חמש דקות.
אבל זה הרגיש כמו נצח.
הערב הזה פשוט אסון!!
״אני חושב שמיצינו״ אלירן אמר לאחר עשר דקות של שקט וקם.
לא אתה רציני עכשיו?
״כן גם אני חושב״ אבי אמר במהירות והם לקחו את המעילים שלהם ״תודה על הארוחה היה מקסים״ אמא שלי אמרה והם יצאו..
״אוף..״ מילמלתי וקברתי את ראשי בידיי ״הם בטח סתם היו קצת בהלם ולא ידעו איך להגיב..״ הוא אמר..
אפילו הוא היה מופתע מזה.