My baby

~2~

אור שחר

נשמע צילצול ברחבי החצר, צילצול רועש חדר לאוזניי, הצלצול קטע את הפיטפוטים שלי ושל הבנות. מי לעאזאל החליט על הצילצול הזה? חשבתי בעודי מכסה את אוזניי עם ידיי החמימות.

פוסעת לעבר דלת הענקית של הבית ספר עם אילאי בצד שמאל שלי ולי חן בצידה שמאל של אילאי.
מעל הדלת של הבית ספר תלוי פוסטר ענק כשכתוב עליו ׳ברוכה הבאה׳ בכתב לא ככ מושקע אם להיות כנה. אבל העיקר הכוונה לא?

הרבה נערים ונערות מתרוצצים במסדרונות כשנכנסנו לבית ספר, בחנתי את הבית ספר. סגנון שמנת, השקיעו פה. עציצים בכל פינה, פינת ישיבה קטנה בכניסה לבית ספר.
הכל אסתטי פה, הופתעתי לטובה.

''את פה'' אילאי הצביעה על דלת בצבע שמנת ,קטעה את מחשבותיי על הבית ספר.
שלט כסוף תלוי על דלת השמנת שכתוב בו ׳יב 2׳. כן זו אחת מהכיתות הכי חכמות פה, כמו שאמרתי. אני פה רק בישביל להשקיע בלימודים ולהתרכז רק בזה ולהתעלם מדברים תפלים שנתקעים בדרך.

צעדתי לעבר הדלת, שמתי לב שהבנות לא מתקדמות איתי.
''אתן לא באות?'' שאלתי וקימטתי את מצחי ללא הבנה.
''לא אנחנו לא חכמות כמוך!'' לי חן גיכחה וצחקקתי בקול.
''טוב נתראה'' הכרזתי, הן הינהנו והנפתי לשלום.

''אוקיי'' מילמלתי לעצמי, הסטתי את מבטתי אל הדלת. מתקדמת לעברה בלחץ.
החזרתי מבט אחרון לבנות וראיתי אותן מתרחקות יותר ויותר במסדרון הארוך.

התקדמתי לעבר הדלת, הנחתי את ידי על ידית הדלת.
נשמתי נשימה גדולה ונשפתי לרווחה.
''את תעברי את זה!'' הכרזתי את זה לעצמי.
התחלתי לסובב את הידית והדלת נפתחה, אבל זו לא הייתי אני זאת שפתחתי אותה.

נפלתי ארצה בעקבות המכה שקיבלתי במצחי מהדלת הקשה.
ראיתי שחור אבל התאפסתי על עצמי, פקחתי את עיניי לגמרי, התיישבתי על הריצפה עם היד על מצחי.
זה כאב. עצמתי את עיניי מרגישה איך הכאב ראש מתגבר בין רגע לרגע, וכמות גדולה של דם על ידי נוזלת.

''הנה קחי'' קול מוזר ולא מוכר של אישה פסק.
פקחתי את עין ימין וראיתי קרח בשקית בידה של האישה.
לא הסתכלתי על האישה, לקחתי את הקרח מבלי לחשוב פעמיים והנחתי אותו על מצחי.

''לעאזאל..'' מילמלתי כאשר אני מרגישה את הקור החזק על מצחי.
''אני מצטערת'' האישה לחשה והניחה את ידה על רגל שמאל שלי.
הכאב התפוגג והרגשתי משוחררת, הסרתי את הקרח ממצחי והנחתי אותו על כיסא שהיה לידי.