היום החתונה של ג'וי וליאם, אני בהתרגשות, אני מפחדת, אני חוששת .. הכל ביחד מעורבב בקיצור.
אילן הרגיע אותי אחרי הדברים שאמר, הוא גרם לי לסמוך עליו ככה שהוא בין היחידים שאני סומכת עליהם כרגע...
"ג'ו" צעקתי בהתרגשות וחיבקתי אותה ממאחורה, התארגנו והנה הגיע הרגע הגדול, יצאתי אחרי ג'וי עם סל של פרחים לבנים וסגולים עדינים, בדיוק כמו שהייתי פעם, פרק אחרי פרח נזרק לרצפה..
"האם אתה, ליאם לוקח לך לאישה את ג'וי?" "כן הוא ענה "והאם את, ג'וי, לוקחת לך לבעלך את ליאם?" "כן" היא ענתה והם התנשקו, הראיתי שמחה מבחוץ אבל מבפנים הכל היה שבור, מרוסק.
אבל אני לא נשברת, אמה החדשה לא נשברת בקלות, זוכרת אמה?את חזקה!את גיבורה ואת מסוגלת לזה,כמו שאמרת, הוא סתם חרא ,שחצן וסטוציונר, הוא לא שווה אותי.
השעה שתיים עשרה בלילה, הלכתי למזרקה שמחוץ לאולם אירועים, "מה קרה לך?" רועי ניגש והתיישב לידי ומתוך אינסטינקט לקחתי צעד אחורה "הכל בסדר רועי" אמרתי לו והתקדמתי לעבר האולם "אה ורועי?" אמרתי וסובבתי את ראשי לכיוונו "בהצלחה עם החברה שלך" אמרתי וחזרתי לאולם, הרגשתי רע עם עצמי, רע מאוד.. אבל זה רק יעשה לי טוב, הכל בסדר.
כעבור שנה
(יש סיבה לזה שאני ממהרת עם הזמנים)
"ג'ו!וואו אני כל כך שמחה בשבילך!!" צעקתי לה וחיבקתי אותה חיבוק חם ואוהב "אז אני ..התקבלתי.." היא אמרה ונשמעה לא כל כך שמחה "ג'וי?תסתכלי אלי, מה קרה מותק?" הרמתי את ראשה ככה שהיא הביטה בי," איך ליאם יקבל את זה? אני מפחדת אמ.." היא אמרה וניגבתי את דמעותייה שצנחו להן,"אני איתך בזה ג'ו".
חיכינו בבית של ליאם וג'וי שרועי והוא יחזרו,הם נסעו בבוקר לפגישת עסקים. ליאם עובד אצל רועי כמו שבטח הבנתם..
רועי הגיע מחוייך מאוזן לאוזן "איפה הוא?" הוא שאל "איפה מי?" שאלתי לא מבינה בזמן שג'וי עלתה למעלה לישון כשראתה שליאם לא מגיע.
"איפה ליאם?" סימנתי לא שאני לא יודעת ובדיוק שידרו משהו בחדשות על זה שגבר עבר תאונת דרכים, הייתה שם את התמונה של ליאם.." רועי לך תטפל בזה אני אהיה איתה,תעדכן אותי מה המצב שם" הודעתי לו ועליתי להיות עם ג'וי .
אז ככה ,לרועי כבר אין חברה, לפחות בינתיים, בשנה הזאת הוא עבר הרבה בנות..
עברו כמה שעות וג'וי עדיין למעלה ,הלו" עניתי לטלפון שצילצל והעיר אותי "הוא בטיפול, מצבו קשה מאוד,לא בטוח שהוא ייצא מזה,אני משתגע ואני לא יודע מה לעשות אמה!"
"רועי תירגע אני בטוחה שיהיה בסדר,תהיה שם ותעדכן אותי, אני סומכת עלייך.אני , אני צריכה לנתק, נדבר"
ניתקתי כשראיתי את ג'וי עומדת עם דמעות בעיניים "איפה הוא?איפה ליאם? אני יודעת שמשהו פה לא בסדר אז אני אשאל עוד פעם אמה, איפה ליאם?!?" "הוא.. הוא עבר תאונת דרכים קשה.." עניתי והורדתי את ראשי מפחדת קצת מהתגובה שלה "אמה, קחי אותי אליו, מיד!" היא אמרה בכעס וראו שעוד שנייה היא מתפוצצת מעצבים ומעצב.
הגענו לבית חולים כשרועי ראה אותנו הוא עמד וחיבק את ג'וי "מה איתו?" היא ישר שאלה "הוא ..הוא לא משהו,עכשיו הוא יצא מניתוח קשה" רועי אמר וג'וי רצה לחפש אותו, כשמצאה אותו היא התפרצה בבכי שהיה לה, היא התאפקה ופה היא נשברה,לא יכולתי לראות את זה והלכתי הצידה לשבת,
עברו כבר שעתיים וליאם לא קם, הבאתי לג'וי ורועי קפה "מה קורה לו?!שמישהו יעזור לו!" ג'וי צעקה ולא הבנתי מה קרה ,רצתי לשם וראיתי שהכל מלא בדם, צוות גדול שלן רופאים מנסים להחיות את ליאם, רועי ביקש ממני לעזור לו להוציא משם את ג'וי והוצאנו אותה, היא הייתה נראית שבורה "אני בהיריון" היא פלטה את זה רועי הסתכל ולא ידע מה להגיד "אני התקבלתי לעבודה , הוא לא יכול למות מבלי לדעת את זה , אני עבדתי כל כך קשה כדי להתקבל לשם" היא אמרה בשקט ,
הרופא יצא אלינו אחרי שתיים או שלוש דקות כשפניו נפולות מצער, "לא,לא!!!" ג'וי צעקה לאוויר ונפלה על הברכיים, אני פשוט לא יכולתי לראות אותה ככה ונשברתי, שתינו בכינו כשאני מחבקת אותה על הריצפה ורועי התיישב וחיבק אותנו, זה היה הרגע הכי קשה,
"ליאם,אהוב שלי,בעלי היקר.
אני עדיין לא מעכלת שאתה כבר לא איתי, שאין יותר אותך, אין יותר את הצחוקים שלנו,את המריבות הסתמיות, אין אותך יותר..
אני עדיין לא מעכלת את עצם העובדה שמעכשיו אני אקום בבוקר מבלי לראות אותך שוכב לצידי,אתה כל כך חסר לי, אני פשוט לא מבינה.
למה דווקא אתה? והתינוק הזה? שהידיעה שאתה לא תראה אותו, לא נותנת לי מנוח, אתה לא תראה אותו (ג'וי בחודש התשיעי)גדל, אתה לא תראה אותו בנעוריו, עם החברים שלו.
קשה לי לעכל את העובדה שאתה לא פה יותר.
היית החצי שלי,כל מה שיש לי.
אז אני מבינה שפה אני באמת צריכה להפרד ממך, בחיים לא חשבתי שהיום הזה יגיע,אני אוהבת אותך ואני תמיד אזכור אותך,אהוב ליבי,תנוח על משכבך בשלום"
.ג'וי סיימה לדבר ורועי עזר לה ללכת לכיוון הקבר,הדמעות לא איחרו מלרדת, זה היה כל כך קשה
"אח!" היא צעקה בזמן ששמו אותו בקבר כולם שאלו מה קרה ואז ראיתי שירדו לה המים "ג'וי ירדו לך המים!" צעקתי ואני ורועי הסענו אותה לבית חולים, רועי נסע כמו מטורף, לא ראה בעיניים הבן אדם הזה.
"תדחפי!" הרופא צעק "אחחחח!" "ג'ו את יכולה קדימה אהובה שלי " הוספתי "מזל טוב" הרופא אמר ונתן לג'וי להחזיק את התינוקת, סליחה..תינוקת "קוראים לה ליאם" ג'וי אמרה וחייכה חיוך קטן "על שם אבא שלה " היא הוסיפה ורועי נכנס וחיבק אותה
"מזל טוב אחותי " רועי הוסיף ונישק את מצחה.
"ברוכה הבאה לעולם ליאם "
YOU ARE READING
Loving Can Hurt
Romance"עזוב אותי! " אמרתי לו והרגשתי הדמעות חוזרות לעלות במורד גרוני, הוא רק צחק מזה-אידיוט! "מה אתה רוצה ממני? אני לא עשיתי לך כלום! בבקשה אני רוצה הבייתה להורים שלי" "בדיוק!! ההורים שלך! אני רוצה את ההורים שלך" הוא אמר ונתן לי סטירה, ועוד אחת עד שנמא...
