בערב הגעתי למסיבה באיחור של שעתיים וחצי. אני ונייל שכחנו מעצמנו ופשוט דיברנו מלא בלי לשים לב שעבר המון זמן. אני לא אוהב להגיע למסיבה באיחור כי יוצא שאתה בא וכולם כבר שיכורים מהתחת ואתה מרגיש כאילו אתה איזה חייזר שנחת על כדור הארץ ואף אחד לא מבין למה הוא פה, אז הרגשתי שאני חייב דרינק כדי לתפוס ראש במהירות..
התחלתי ללכת לכיוון הבר מרוצה מהמבטים שאני מקבל פה מבנות אבל מבט אחד עצוב ממישהי מוכרת גרם לי לעצור את עצמי לשנייה. זו הייתה היא. הילדה עם פיצול האישיות. והיא נראית עצובה. עכשיו אז הופיעה לי את הדילמה הזו: אם ללכת עכשיו לשתות ולהינות או לגשת אלייה ולבדוק מה קורה איתה. אתה דפוק, סטיילס. אל תיתן למישהי אשתה בקושי מכיר להרוס לך את המסיבה הארשונה של המכללה שלך! אבל.. היא עצובה...
'שני שוטים בבקשה'אמרתי לברמן. אני יכול פשוט לשתות כשאני מעודד אותה, מה לא?
הברמן הכין לי שני שוטים שילמתי עליהם והתקדמתי לכיוונה
הגשתי לה שוט אחד בחיוך 'את ניראת עצובה ותאמיני שלא משנה מה קרה לך זה יעזור'אמרתי ללה ומתיישב לידה
'אני לא שותה'היא מלמלה וזזה קצת לצד השני באי נוחות 'אוקיי, יותר לי'אמרתי מנסה לגרום לה להעלות חיוך קטן על הפנים אבל זה לא קרה.. 'משהו קרה שאת רוצה לשתף אותי בו?'שאלתי, עדיין משחק אותה הנחמד הזה, באמת שזה הכי לא מתאים לי! לשבת במסיבה ולנסות לעודד איזו מישהי שאין לי אפילו סיכוי איתה.
'אני מצטערת אני לא אשתף אותך בכלום, אנחנו לא מכירים'היא אמרה בשקט 'אז בואי נכיר, אני מת לדעת מי את השקטה והביישנית הזו או הנועזת עם השורט'אמרתי לה
'אני באמת לא מבינה על מה אתה מדבר כל הזמן'היא אמרה בטון יותר גבוה ממה שהיא רגילה לדבר, הרגשתי כאילו היא נפתחת אליי קצת, מעיזה לדבר
'עזבי את זה, את בטוחה לגבי השתייה?'שאלתי אותה מקווה שתתחרט 'כן ותודה על הנסיונות שלך להיות נחמד זה לא מובן מאליו שאתה ככה היחידי שמנסה לעודד אותי פה'היא אמרה וחייכה אלי ממש טיפונת, "הצלחתי" חשבתי בראשי.. הצלחתי לגרום לה לחייך לחשוב שאני נחמד ואולי אפילו לקבל ממנה פרס יותר מאוחר..
"אז... איך קוראים לך?" שאלתי
היא שתקה.
"שם פרטי? שם משפחה?" ניסיתי לחלץ ממנה מידע בכוח
"פרקר..." היא אמרה, נבוכה מעט
חייכתי. אולי לא השגתי ממנה את השם הפרטי, אבל לפחות שם משפחה. זה גם הישג,לא? אוי ואבוי, הארי, לא! זה לא הישג בכלל! ממתי אתה מפשל עם בחורות? ממתי אתה מתפשר? איבדת את הכישרון שלך.
"טוב.. מיס פרקר, היה נעים לדבר" אמרתי, חייכתי אליה, לקחתי את שתי הכוסות והגשתי אותם לבחורה אקראית, שנדלקת על זה ועליי, ועד כמה שאני זוכר, הייתי איתה כל הלילה. לא שאני יודע איך קוראים לה או משהו בסגנון.
