Brandy|12

1.8K 77 14
                                    

ישובה ליד מיטתו של אשטון בזמן שהוא מסביר לי איך התאונה קרתה ואני מסבירה לו מה הלך איתי בזמן שהוא היה בבית חולים, ותחושת אשמה על כך שלא שמעתי על זה שהוא נמצא כאן תוקפת אותי.

"איך הסקס עם קאלום? איך זה קרה בכלל?" שואל אשטון בהתעניינות, מרים את גופו ונשען על כרית בית החולים.

צחקקתי, אהבתי את זה שהוא אוהב לדבר על הכל, זה מצחיק. "את האמת, שזה היה פאקינג טוב, אני רצינית. הוא ממש נגע בכל מקום בגוף שלי ונישק כל סנטימטר, זה היה כל כך טוב, ואלוהים, איך שהשם שלי יוצא מהפה שלו, זה בכלל עשה לי את זה." אמרתי, מעלה זכרונות מאותו לילה.

"טוב סתמי, תפסיקי לדבר. את עושה לי חשק לקום מהמיטה הזאת ולדפוק את לוק על השידה המזויינת הזאת שם. מהרגע שהתעוררתי אני רק מפנטז על זה ועוד במיוחד שהוא במדים המזדיינים האלה של בית החולים שלא מכסים לו שום דבר." אומר אשטון בטון ממורמר, מגלגל את עייניו. "אני מת לצאת מהמקום המזויין הזה כבר."

צחוק מתגלגל יוצא מפי ואני לא רוצה לדעת מה היה קורה עכשיו אם לוק היה נמצא בחדר, הם בטח היו נכנסים לשירותים ואני כבר לא רוצה לדעת מה היה קורה.

קאלום בא איתי גם היום לבית החולים והחלטנו שהוא יקח את לוק לקפיטריה ויתעדכן איתו על דברים, בזמן שאני אעשה את אותו הדבר עם אשטון- רק שאשאר איתו בחדר כי לא נותנים לו לזוז בזמן הקרוב.

"אתה חייב להכיר את גרייס וברנדון." אמרתי, מחוייכת ברגע שאני חושבת על שני חבריי האחרים, שבקצת זמן הספקתי להכיר אותם והם כבר כל כך חשובים לי.

אשטון מגלגל את עיניו, "זאת הפעם החמישית שאת אומרת לי את זה כבר," אומר ומביט בי בחוסר עניין אבל מיד לאחר מכן מעלה חיוך על שפתיו, "אני אכיר אותם, אבל רק אחרי שאני אצא מפה."

חייכתי, "ברור, רק אחרי שתצ-" לא סיימתי את משפטי, כי בדיוק דלת החדר נפתחת, חושפת את קאלום ואת לוק היושב בכיסא גלגלים. עייני נחות עליהם ואני מביטה בהם בשאלה, "קרה משהו?" שאלתי.

קאלום מכחכח בגרונו, "שעות הביקור הסתיימו, אנחנו צריכים לזוז." הוא אומר לכיווני.

הנהנתי לכיוונו, קמה ממקומי ונותנת נשיקה ללחי של אשטון, "אני אבוא מחר לפני שאלך לעבודה." אמרתי, מחייכת חצי חיוך ומתקדמת לכיוון לוק- נותנת לו נשיקה קטנה על הלחי ומסתכלת על קאלום, מאשרת לו שאפשר ללכת.

-

הנסיעה לביתי עברה בשתיקה, מאז אותו לילה בביתי אני וקאלום לא הגענו לאותו מצב שאנחנו שוכבים, ואם להגיד את האמת, מאוד התגעגעתי לזה למרות שזה קרה רק פעם אחת.

לא יצא לי להודות לקאלום על כך שלקח אותי לבית החולים והחזיר אותי כמעט ובכל יום והרגשתי נורא חסרת נימוס על זה. "תודה" אמרתי, מרימה את מבטי מהחלון ומסתכלת עליו.

Brandy | CalumDove le storie prendono vita. Scoprilo ora