פרפרים לבנים- פרק 47 |•מה הקשר בינכם?•|

12K 706 102
                                    

ממליצה לכן לרענן את זכרונכן בפרקים:
פרק 46- השבת. (הפרק האחרון שקראתן)
פרק 18- תתחילי להתרגל. (לא חובה)
פרק 27 -לא בנוי לאהבה. (הכרחי😀)

נקודת המבט של עומרי:

״איך הלחץ של כיתה יא׳?״ אבא הניח את המפית על השולח ונעץ מבט מתמשך באלי.
״בסדר...״ היא ענתה בעודה מקלידה דבר מה באייפון.
״מה איתך?״ הוא הסיט את מבטו אלי, ״גם.״ הנהנתי.
״יופי.״ אבא סיכם וקם מהכסא.
״תודה אלנה, טעים כמו תמיד.״ הוא קרא לעברה. היא חייכה בתגובה.
״את באה?״ הוא הפנה את מבטו אל אמא שלי, היא בדיוק שתתה מכוס היין שלה.
״אעזור לאלנה ואבוא.״ היא הרימה אליו מבט קצר וחזרה ללגום מהכוס.
הוא הנהן ופילס את דרכו אל עבר גרם המדרגות.

״מה הייבוש?״ אמא שאלה כשצעדיו של אבא שלי התרחקו.
״מה?״ אלי שאלה מיד.
״לא תזיק לכם קצת אמפטיה כלפיו.״ היא נעצה בה מבט נרגז ובהעדר מודעות עצמית גבוהה מצאתי את עצמי נושף אוויר בחוסר סבלנות ובכך מושך את תשומת ליבן.
״מה?!״ היא הפנתה את זעמה אלי.
״כלום.״ השבתי מיד.
״הוא אבא שלכם... טיפה נחמדות, טיפה כבוד. תתאמצו אם זה קשה!״ היא הרימה את קולה שהרים גם את סף העצבים שלי ושל אלי.
״עדיף שאסתום.״ מיסמרתי אותה במבט יוקד.  אלנה הרעישה עם הכלים ששטפה ורק טיפש לא היה מבין שהרעש היה בעל כוונה תחילה. הסטתי את מבטי אליה,  ניצוץ של אזהרה בקע מעינייה שדרשו ממני להרגע.
הרמתי את צלחתי ועשיתי את כיווני אל עבר המטבח, מתעלם מנאום מתיש שאמא שלי החלה עקב השתיקה שלי.

״אמא, שחררי,״ הקול של אלי היה חסר טעם וחיים. ׳שמש׳ זה הכינוי של אחותי במשפחה המורחבת והפעמים היחידות בהן היא באמת קודרת הן פעמים שכוללות את ההורים שלי בתמונה. שינויים במצבי הרוח של אלי אף פעם לא חומקים מעיני ומהרגשתי, אני שונא את הגרסה המרוקנת הזו שלה והידיעה שהיא נגרמת כתוצאה מאינטראקציה עם ההורים שלנו, מחדדת בי את ההבנה שהקשר המשפחתי פה דפוק מהיסוד.

מיהרתי להכניס את הצלחת למדיח בשניה שסיימתי להעביר עליה שטיפה מהירה עם הברז.
״אלי,״ קראתי בעודי עושה את דרכי לעברה במהירות.
מבט מהיר באמא שלי הספיק כדי להבין שגופה מתודלק מספיק בשביל שלא תכנע לשתיקה. זעם בתוספת יין זה שילוב קטלני, אומר אחד שיודע.

עיניי התעכבו עליה שניות נוספות, סורק אותה באופן מעמיק שהזכיר לי כמה היא דומה לאלי רק בגרסה מבוגרת וכמה נאה היא יכלה להיות לולא העייפות הניכרת והאפלולית שעינייה שידרו.
״ליאורה, כדאי שתעלי לנוח מותק.״ אלנה פצתה את פיה לאחר שאמי שתקה לרגע בעוד שעינייה מונחות על אלי כמי שממתינה לתשובה. עינייה שידרו אכזבה שידעתי שתעיק על אלי במהלך כל היום.
״אמא, חלאס להסתכל עליה ככה.״ דרשתי ועקפתי את השולחן. אלי התקרבה אלי כשנעמדתי לצידה.
״למה?״ היא הרימה את גבותייה בתמימות שלא קניתי.

פרפרים לבניםWhere stories live. Discover now