בדרך אל האושר

פרק 26

"תגיד לי אתה פסיכופת?!" צעקתי עליו, והוא לא ידע איפה לקבור את עצמו מול רינת
"הי חברים, בואו נדבר על זה"
"את רוצה שנדבר על זה?בבקשה בואי"
יונתן השפיל את הראש, הוא ידע מה עומד לצאת לי מהפה."

פרק 26:

"ואו" רינת הסתכלה על שנינו בשוק אחרי ששפכתי לפניה את כל הסיפור של יונתן ועמנואל.
היתה שתיקה של כמה דקות.
יונתן ישב מתוח, הוא הקפיץ את רגלו במקום ואני רק החזקתי את עצמי לא לבכות.

"יונתן" רינת פנתה אליו בעדינות מנסה להסדיר את העיניינים "אם כך, ובאמת קשה לך, אולי כדאי שתשקול שוב משמורת משותפת"

"אין מה לשקול. אני רוצה משותפת. נקודה" הוא אמר בטון קר ונוקב והסתכל לי בעיניים, כאילו שזה מכוון אליי.

"אתה חולה נפש!" צרחתי, לא יכולתי להשאר באווירה האדישה הזאת.

"אני חולה נפש?! תראי איך את מתנהגת!" הוא גם צעק ויצא מהבועה האדישה שלו.

"טוב טוב חברים, בואו נעצור כאן." רינת פנתה אל שנינו בטון תקיף. "תחזרו הביתה, תשנו על זה ונפגש כאן שוב מחר.בסדר?"

שנינו שתקנו ולא הגבנו.

"ב ס ד ר?" היא חזרה על עצמה לאט
שנינו הנהנו בחוסר חשק.
***

טרקתי אחרי את הדלת של האוטו, סוף סוף אני לבד בלי המטומטם הזה לידי.
אמא שלי בדיוק צלצלה.

"ליהלה" היא קראה בדאגה.

"היי" אמרתי בקול חנוק, איך ששמעתי אותה רציתי להתחיל לבכות.

"איך היה? " היא היתה נשמעת לחוצה.

"חרא" אמרתי בעצב.

"מה קרה מאמי?"
"לא באלי לדבר על זה בטלפון, אני אדבר איתך כשאגיע הביתה. מנו ישנה כבר?" ישר העברתי נושא.

בשביל זה התקשרתי, כבר נהיה מאוחר אז לקחתי את עמנואלי אליי, שנישן כאן."
"מה אמא, למה את משגעת לי אותה?" אמרתי בעצבים, לא היתה לי סבלנות לכלום אחרי הפגישה הזו.
"אני לא משגעת אותה ליוש, היא בסדר היא שמחה."

"טוב, תביאי לי אותה." אמרתי בקצרה.

"אמא" היא קראה בשמחה היא היתה נשמעת רגועה, בניגוד לאמא שלה.

"היי מלאך שלי" כששמעתי אותה התחלתי לבכות. הרצתי בראש את הסרט שיונתן עשה על המשמורת.
שמתי את הטלפון על השתק ואחרי שנרגעתי והמשכתי לדבר.

"אמא?" היא לא הבינה לאן נעלמתי.

"כן כן אני כאן. מנו את אצל סבתא?"

"כן היה כיף, סבתא מסכימה לי לישון איתה ותיכף היא תביא לי ארטיק למיטה" היא סיפרה לי בהתרגשות.

"ואוו סבתא מפנקת אותך, את רוצה שאני אבוא לקחת אותך הביתה?"

"לא אמא, כיף לי פה"