הקור חדר דרך המעיל הפרום שגדול עליי בכמה מידות. התהלכתי בין מסעדות מחפשת בפחי הזבל משהו אכיל שהמסעדה זרקה . לפתע ראיתי אישה מבוגרת יוצאת מן מסעדה וזורקת שקית לבנה בפח. חיכיתי שתחזור למסעדה וכאשר סגרה את הדלת האחורית מאחוריה. הלכתי לכיוון פח האשפה הוצאתי את השקית הלבנה שבה היה חצי מלפפון חצי כיכר לחם ושלוש תפוחים שהיו קצת פגומים. חיוך גדול עלה על פניי . סגרתי את השקית. רצתי בחזרה לבית שלנו דפקתי בדלת 2 דפיקות חזקות דפיקה חלשה ואז עשיתי קול של תרנגול. זה היה הסימן שלנו הוא פתח בעדינות את הדלת ומיד קפץ לחבק אותי . חיבקתי אותו בחזרה ופרעתי את שיערו הבלונדיני המלוכלך. נכנסנו לבית שהיה יותר 4 קירות, שק שינה בלוי ,ארגז שבו הבגדים שלנו והסכין שלי ,כיסא עץ רעוע שהוא מקום השינה שלי ודובי . "מה יש הפעם?" הוא שאל בחיוך ואני חייכתי אליו בחזרה. "דן דן היום נאכל כמו מלכים" אמרתי בחיוך. והוא ציחקק ומחא כפיים . לקחתי את הסכין מהארגז וחתכתי לו פרוסת לחם. נתתי לו את החתיכה הגדולה ולעצמי לקחתי פרוסה קטנה .חייכתי כאשר צפיתי באחי הקטן בולס במהירות את פרוסת הלחם כשחיוך על פניו. זה היה המראה הטוב ביותר שראיתי היום. כאשר היה שבע וגמר את חתיכת הלחם שלו השכבתי אותו לישון. כאשר נרדם יצאתי שוב החוצה . את הדלת השארתי מעט פתוחה ויצאתי לרחוב החשוך. רוב החנויות היו סגורות . לבסוף לאחר 20 דקות הגעתי למקום הפיצה של מירה שפתוחה 24 שעות ביממה. אני מתחילה לעבוד כל ערב בעשר בלילה בנוסף לעוד 2 עבודות . החנות היתה פתוחה ניכנסתי וראיתי את אבי מדבר בטלפון לגבי הזמנה. הוא סימן לי עם העיינים לגבי 5 מגשי הפיצה. הינהנתי לעברו ולקחתי את המגשים והפנקס שבו רשום כתובת הפיצה ויצאתי החוצה. כיסיתי את הפיצה בכיסוי שומר חום. שמתי קסדה והתישבתי על האופניים שאיתם אני עושה משלוחים (אין לי רשיון) . למזלי אני מכירה את העיר כמו כף ידי . הסתכלתי בפנקס התחנה הראשונה היתה בדרום העיר נאנחתי והתחלתי לנסוע .
#
