Dangerous passion

פרק 35 - "איום"

פרק 35 – "איום"

עדן.

"אני יכולה עכשיו להבין סוף סוף במה האח המפגר שלי הספיק להסתבך?" נעצתי את מבטי בעידן שחזר עם המחשב בידו.

"הימורים" כמעט ונפלתי מהספה.

"אוי אלוהים.." כשאביב השתחרר מהכלא בפתאומיות, הוא חזר הביתה אחר. לפעמים הייתי שומעת מנשמות טובות ורכלניות על כך ששמעו כי הוא מסובך חזק עם אנשים מהעולם התחתון. עד שיום אחד בשעת לילה מאוחרת, התעוררתי כדי לשתות מים, ומצאתי אותו עומד לחמוק בשקט מהבית עם תיק קטן תלוי על כתפו.

התעוררתי כשתחושת צמא לא מוסברת העיקה עלי, גרוני יבש ושיווע למים. שפשפתי את עיניי בעייפות ותחבתי את רגליי לנעלי הבית הלבנות שלי, מדדה בעייפות למטבח.

הוצאתי כוס מהארון ומזגתי לתוכה מים מהקנקן השקוף שהיה במקרר.

סגרתי את דלת המקרר ונשענתי על הקיר הסמוך בעודי לוגמת מהמשקה הקריר ומרגיעה את גרוני כשלפתע תזוזה קלה העבירה בי רעד ותחושה מבשרת רעות אפפה את חזי, חטפתי סכין חדה והתקדמתי אל עבר הצל באומץ, "מי זה שם?"

"תירגעי, קטנטונת. זה רק אני." אביב התגלה והסכין נשמטה מידי בעודי מתנשפת בהקלה.

"כמעט הרגת אותי!"

"אני מצטער."

"מה אתה עושה בשעה כזאת בכלל?" כיווצתי את גבותיי בתמיהה והוא בלע את רוקו ונאנח, "אני עוזב, קטנה."

"אתה מה?" הייתי בטוחה שאני לא שומעת טוב אבל הוא נעץ בי מבט רווי משמעות והנהן.

"למה?"

"אין לי בשביל מה להישאר פה" אמר, "הסתבכתי יותר מדי. אני בטוח שאנשים פה בשכונה כבר מדברים על זה בלי הפסקה.."

"מה עשית, אביב?"

"זה לא העסק שלך, קטנה. תתעסקי בלהחלים, בסדר? אני אוהב אותך." רכן לנשק את מצחי אך אני עמדתי מולו רועדת מזעם, לעזאזל. מי הוא חושב שהוא?

"תגיד, אתה אמיתי?!" שאלתי בזעם, "יש לך עם מה לחשוב בכלל?"

"עדן-" נעץ בי מבט מזהיר, "ברצינות אני שואלת, אביב. איך אתה מסוגל לעזוב אותנו פה ולברוח כאילו הכל בסדר? כאילו שלא יבואו לחפש אותך פה וכולנו נהיה בסכנה?"

הוא נרתע לאחור ממילותיי כאילו היו דקירות סכין, "אני לא מאמין שאת אומרת את זה, עדן. באמת נראה לך שהייתי עוזב מבלי לוודא שאתם מסודרים ורחוקים מעיניהם של החלאות האלה?"

"אני כבר לא יודעת מה לחשוב!" פערתי את עיניי בכעס, "לעזאזל, תראה אותך. מתחמק מהבית באמצע הלילה כמו גנב, היית נפרד מאיתנו בכלל אם לא הייתי מוצאת אותך ככה עכשיו?" שאלתי בזעזוע והוא רק עמד מולי בראש מושפל וחסר מילים.