כשהסתיים יום הלימודים ג'ונתן תפס אותי לשיחה בחוץ, פיטר עמד ליד המכונית השחורה שלו, בטח חיכה למישהו מהלהקה. הוא היה בטווח שמיעה בשביל איש זאב נראה לי.
"אני לא אוהב את ההתחברות הפתאומית שלך עם החבורה הזו של פיטר בלאק." ג'ונתן ירק את שמו של פיטר כאילו היה רעיל.
"אוקיי?" שאלתי יותר מאמרתי.
"את לא רואה איך הוא מסתכל עלייך? כאילו הוא… הוא לא מפסיק להסתכל עלייך, זה מטריד." קבע, "אני לא מבין איך לא אכפת לך מזה, הוא כל היום סביבך."
"זה לא באמת ככה" ניסיתי להרגיע את החבר הטוב שלי שעזר לי למצוא את כיתת מתמטיקה בימיי הראשונים. הוא נאנח.
"אמה אני אוהב אותך." הוא אמר.
"מה?" היתה המילה היחידה שהצלחתי ללחוש.
"אני אוהב אותך, תצאי איתי."
"ג'ונתן, אני… אני פשוט לא חושבת עליך באופן כזה" אמרתי וניסיתי ללכת, הוא תפס בידי וסובב אותי אליו. החזיק את פניי בידיו "לא." ביקשתי אך הוא לא ויתר ו…
הדבר הבא שראיתי זה שפיטר דחף אותו ממני וכנראה היה לו קשה להשתלט על כוחותיו, כי ג'ונתן ממש עף לאחור. הוא כמעט נפל, כנראה שפיטר ממש השתדל. תלמידים הסתכלו ואני הייתי מאחורי גבו של פיטר, הוא רעד. החזקתי את מרפקו.
"בוא נלך." לחשתי לו. הוא גרר אותי אחריו והסתכלתי לאחור לבדוק שג'ונתן לא נפצע קשה. הוא התכוון ללכת אחרינו אבל בסוף ויתר על הרעיון.
"מה קרה?" אית'ן ואלי התקדמו אלינו במהירות.
"תודיעו לרון ולמייק שהיא איתי" הוא אמר ופתח לי את הדלת למושב הנוסע. נכנסתי בדממה וחגרתי, הוא סגר את הדלת בעדינות ונכנס למושב הנהג מהצד השני. הסתכלתי על ידיי מודעת טוב מאוד למבטיהם של התלמידים החטטנים.
הנסיעה התחילה בשקט, אך אז פיטר נהם.
"הג'ונתן המטומטם הזה!" הוא רעד.
"פיטר, אתה… צריך להשתלט על עצמך, שלא תהפך ל…" השתתקתי.
"אל תדאגי, אני מאוד מנוסה בזה." הוא נאנח, "הבהלתי אותך?"
"כן, קצת… אבל זה בסדר." הוא שתק, "אל תדאג." הסתכלתי עליו והוא חייך מרגיש את מבטי. "תשכח מלהסתכל עלי חזרה, עיניים על הכביש" הוא צחק.
"בסדר מיס קלירווטר."
"ספנסר וקייט בטח יתחרפנו." הנחתי את ראשי על החלון הקר ועצמתי את עיניי כדי להתרכז.
"אמה," פיטר אמר ומיד השתתק.
"מה?"
"את… אוהבת אותו? את ג'ונתן?"
"לא, הוא חבר טוב בשבילי, לא אהיה מסוגלת לחשוב עליו בהקשר אחר."
"מה אני בשבילך?" הוא עצר את המכונית כשהגענו לבית שלי. הוא הסתכל עלי ורציתי לחזור להביט על ידיי אך הוא תפס בידו החמה והרכה בסנטר שלי. "מה אני בשבילך?" הוא שאל שוב והביט לתוך עיניי באותו המבט ששיתק אותי, המבט החם שהבהיל אותי כל כך. עכשיו הבנתי למה הוא הבהיל אותי, היתה בעיניו תשוקה.
YOU ARE READING
מוטבעת: ירח שחור
Fanfictionפורקס, עיירה נידחת בחצי האי אולימפיק, תמיד היתה קרירה ומלאת עננים, בדיוק כמו אמה קלירווטר שעוברת לעיירה בגיל שש עשרה. אמה בדרך כלל אדישה לאנשים, פרט לאלו שהיא אוהבת; משפחתה. היא אוהבת שינויים אך לא ציפתה לשינוי שהגיע עם הגעתה לשמורה. נכתב בהשראת סדר...
