Sicko

פרק 15

״אני מרגיש נורא,״ ג׳סטין נאנק, דמותו מגיחה מחדר השינה ומופיעה בפתח המטבח. אני בדיוק לקראת סיום ההכנות לארוחת ערב.

״ג׳סטין תחזור למיטה, אני רוצה שתנוח.״ אני מביטה בו בעיניים מתחננות. הוא מתעלם מבקשתי ומתיישב על הכיסא אל מול השולחן שלא ערוך.

אני בוחנת אותו ולבי מתכווץ ממראהו, הוא נראה נורא. השיער שלו פרוע וזיפים מעטרים את פניו, עיניו נפוחות ואדומות עם שקיות תחתיהן. עורו חיוור, והוא לבוש בבגדים בלויים שמדיפים ריח נורא. אני לא מצליחה להבין איך בין לילה הוא השתנה כל כך.

״אני רעב.״ הוא מצהיר. לא יצא לנו לדבר על מה שהיה, כשהוא התעורר הוא הביט בי בבלבול ולא אמר מילה. ישבנו זה מול זו למשך כמה דקות, עד שסחרחורת תקפה אותו ועזרתי לו להגיע למיטה בחדר. לאחר שניקיתי את כל הבלגן בסלון התחלתי בהכנות לארוחת הערב.

״ארוחת הערב כמעט מוכנה, אבל אני רוצה שתתקלח קודם. אני אעזור לך עם זה,״ אני פונה אליו בעדינות, מדברת אליו כמו אל ילד.

״אני יכול להסתדר לבד, אלכס.״ הוא יורק בארס, ואני נוצרת את לשוני ומתאפקת שלא להגיד לו שלילה אחד בלעדיי והוא נפל אל מעמקי התהום.

״בסדר,״ אני מנתקת ממנו את קשר העין ומסתובבת בגבי אליו, הופכת את חתיכות הבשר רגע לפני שהן נשרפות.

״למה חזרת בכל אופן? מה זה המשחק המזדיין הזה שהתחלת לשחק בו פתאום?״ הוא מסנן בכעס מאחוריי, ואני בכוח רב מרסנת את עצמי ומכריחה את עצמי להתעלם מהערתו.

אני מכבה את פלטת הגז, וסוגרת את המחבת. אני ניגשת לאחת הארוניות ומוציאה משם צלחת עבור ג׳סטין, עורכת את השולחן ומשתדלת שלא ליצור קשר עין איתו.

״אני מחכה לתשובה.״ קולו חסר סבלנות.

״זה לא נושא שאני רוצה לפתוח.״ אני משיבה בשקט.

״את אישתי!״ הוא מרים את קולו. ״את מתבלבלת פה, אנחנו נשואים ויש לי בעלות עלייך. את שייכת לי, את לא יכולה להחליט דברים על דעת עצמך ולברוח עם בחור רנדומלי.״

״סליחה?״ אני מגחכת.

״את אישה בת עשרים ואחת, ומתנהגת כמו ילדה בת שבע-עשרה. נגד מי את חושבת שאת מתמרדת? נגד אבא שלך?״ הוא שואל בכעס.

״אני לא מתמרדת, אני פשוט בודקת אפשרויות אחרות.״ אני פולטת לפניו, ומקללת את עצמי בלבי על כך שלא הצלחתי לשמור על שתיקה.

״בודקת אפשרויות?״

״האהבה שלנו מתה ביום שבו אלי נהרגה. אנחנו לא חיים יותר, אנחנו רק מנסים לשרוד את הימים שחולפים...״ אני לא בטוחה איך להמשיך את דבריי ומשתתקת.