עברו יומיים.
הגעתי לראיון.
אמרו לי שהם התקשרו אליי עוד כמה ימים.
הנהנתי.
הלכתי לביתי.
בדרך לשם, ממש ליד הבית שלי.
ראיתי את אותה הדמות.
רציתי לרוץ אליה.
אבל היא נעלמה בחשכה.
כאילו ידעה שאני אבוא.
מישהו עוקב אחרי.
או שאני סתם משוגע.
אני חושב שאני משוגע.
זה הרבה פחות מלחיץ ממישהו עוקב אחרי.
אבל אולי...?
לא!
זה לא הוא!
אין סיכוי!
נכון?
זה לא הגיוני.
הוא לא פה.
YOU ARE READING
A little crush
Romanceסיפור בנקודת מבט באקהיון. מה קורה לאהבת קיץ? אהבת נעורים. הפרקים קצרים.
