עברו שבועיים שג'יניונג וג'קסון ביחד, הם עכשיו בחצר של בית החולים כשג'יניונג יושב על הברכיים של ג'קסון וידיו על שני צידי פניו של הבוגר.
"אני צריך לבקש ממך משהו" ג'קסון אמר בשקט והסתכל לתוך עיניו.
"אה?"
"אני מבקש ממך, תהרוג אותי" הוא אמר עם דמעות.
"מה? למה?" ג'יניונג לא הבין.
"זה לא חשוב למה, זה רק משהו שאני מבקש ממך" ג'קסון אמר בשקט.
"לא, לא, אני לא יכול, בבקשה אל תתן לי לעשות את זה" ג'יניונג אמר ודמעות התחילו לצאת גם מעיניו.
"אתה יכול לעזור לי בזה, אז למה לא לעשות את זה?" ג'קסון שאל.
"אני לא רוצה להרוג אותך" ג'יניונג צעק וקם ממנו.
"בבקשה"
"לא. לא. לא" הוא התחיל להתרחק מג'קסון.
ג'קסון כבר לא הגיב לזה, הוא ראה שג'יניונג לוקח את זה קשה אז הוא פשוט היה בשקט. הוא המשיך להסתכל על ג'יניונג שנעלם כבר משם.
אחרי רבע שעה אחת האחיות של בית החולים ראתה אותו שם, לבד, הוא קרא לה וביקש ממנה להחזיר אותו לחדרו. היא כמובן הסכימה.
היא הכניסה לחדר והשכיבה אותו על המיטה, "תודה" הוא מילמל בשקט והיא יצאה מהחדר.
"ג'קסון..." ג'קסון שמע קול מוכר אחרי כמה דקות, הוא ידע מי זה אבל הוא לא ענה.
"אני... אני אוהב אותך" ג'יניונג נעמד מול עיניו.
"ג'יניונג, תקשיב, היו לי חיים באמת טובים. אהבתי את החיים שלי אבל הם נהרסו לגמרי" ג'קסון התחיל לומר עם דמעות בעיניו, "פגשתי אותך וגרמת לי לחייך, גרמת לי לחשוב שאולי אני יכול לחיות ככה. אבל זאת טעות, אני לא יכול, אני לא יכול לחיות כשאני לא יכול לעשות שום דבר מעצמי" הוא סיים לדבר והסתכל לתוך עיניו של ג'יניונג.
"זה אנוכי לבקש ממך להשאר בשבילי?" ג'יניונג שאל את הבוגר ממנו.
"אני לא יודע. אבל אם אתה אוהב אותי, אז אני מבקש רק דבר אחד ממך, תשחרר אותי" ג'קסון ביקש עוד פעם.
לג'יניונג היה ממש קשה להסכים לזה, אבל בסוף הוא החליט להסכים. הוא לא יכול לגרום לבן אדם לחיות בסבל, אפילו שהוא אוהב אותו.
ג'יניונג לקח כבר באותו ערב רעל, רעל שהורג בן אדם תוך כמה דקות בלי שיסבול, הרעל פשוט משתלט על הגוף עד שמגיע ללב עם זרם הדם.
הם הסתכלו אחד על השני, היה לו קשה לעשות את זה, הוא לא רצה להכניס את המחט לגוף של ג'קסון.
דמעות ירדו על הפנים של שניהם, הם אהבו אחד את השני אבל ג'קסון הרגיש שהוא לא יכול לחיות ככה יותר.
ג'יניונג חיטה את המקום שרצה להכניס אליו את המחט, הוא כיוון את המחט והתחיל להזריק את הרעל לתוך גופו של ג'קסון.
"אני מצטער" ג'קסון אמר בשקט בזמן שג'יניונג עשה את זה. הצעיר נחנק מרב בכי, היה לו כואב שהוא צריך לרצוח אותו ככה.
הרעל התחיל לזרום בדמו של ג'קסון, ג'יניונג סיים להכניס את כל החומר שהיה במזרק לתוך גופו והוציא את המחט.
"תודה" ג'קסון אמר בחיוך קטן עם דמעות בעיניו, ג'יניונג לא ענה, היה לו קשה להסתכל עליו. אבל הוא היה חייב, זאת הפעם האחרונה שהוא יראה אותו.
ג'יניונג התקרב לבוגר ממנו ותפס עם ידיו בשני צידי פניו.
"אני אוהב אותך" הוא אמר בבכי.
"גם אני אוהב אותך..." ג'קסון אמר בשקט ועיניו התחילו להעצם.
הוא עצם את עיניו לגמרי, ג'יניונג שיחרר אותו מהר ובדק את הדופק שלו, לא היה דופק. זהו, הוא קיבל את מה שהוא רצה, הוא כבר לא חי.
ג'יניונג שם ידיים על פניו, הוא לא הפסיק לבכות, הוא נחנק מדמעות, הוא הרג כרגע את הבן אדם שהוא אהב.
הסוף.
