"איזו הפתעה נעימה את אלה, אם הייתי יודע שאת פה הייתי ממהר יותר" סינן לעברה קובי. הוא צעד לקראתה, גבה צמוד לדופן השמאלית של המעלית הרחק מלוח המקשים. נשמתה נעתקה לשנייה, התמונות מהפעם הקודמת בה הייתה עימו בסיטואציה דומה צפו מול עיניה הפקוחות לרווחה: היה זה פיקניק יום העצמאות הקבוע שלהם, כולם התקבצו בחלקת היער הקבועה בבן שמן. קובי הגיע מוקדם עם הבן הבכור, שהיה אז רק בן שלוש, ופגש במקום כבר את אלה עם ביתה היחידה. הילדים חמקו מיד למתקני השעשועים הסמוכים ואלה וקובי נותרו לבדם על המחצלות ומולם הצידניות המלאות בבשר. קובי התיישב מחויך, מעט קרוב מדי לטעמה. "מה עם ספיר? היא בדרך?" אלה שאלה והתרחקה מעט. "מתגלגלת לכאן. היא תגיע יותר מאוחר בטח. יש לנו זמן איכות של שעה לפחות. לי יש רעיון מצוין איך להעביר אותו" הוא אמר והתקרב עוד יותר, מעביר ידו על שערה הגולש. "קובי, מה אתה עושה?" היא נרתעה. "אלה, אני יודע לזהות מבט רעב מקילומטרים. תשקרי ותגידי לי שיש מישהו היום שיודע לעשות לך טוב" הוא המשיך ללטף אותה והיא נקרעה בין הרצון שלה להעיף את היד שלו קיבינימאט ובין הרעד הנשכח ההוא שהרגישה מזדחל מעורפה דרך עמוד השדרה לכיוון קצות אצבעותיה. "קובי, אם לא הייתי מכירה אותך ואת ספיר, הייתי חושבת שאתה רציני לרגע" היא אמרה לבסוף וקמה מהמחצלת. היא צעדה לכיוון הצידנית שלה והחלה לפרוס את המפה המשובצת על שתי שולחנות קק"ל שעמדו שם דוממים. "אני תמיד רציני" קובי אמר וקם בקפיצה. "אני רק רוצה נשיקה. לא נמות מנשיקה אחת, נכון?" הוא נצמד אליה מאחור והניח את ידיו על ידיה "תביני, אלה, הילדים ממש פה ליד ולא כדאי להרעיש מידי".
אלה מצמצה במהירות, כמגרשת את כל יתר התמונות שאיימו להטביע אותה. היא שיננה את המנטרה שבחרה לה: "אני אלה ואני הקובעת עכשיו", "זה לא יקרה קובי. לעולם!" הוא אמרה והדפה אותו מעליה, שלחה יד ארוכה לעבר לוח המקשים והצביעה על הדופן השקופה של המעלית "אתה מציע הופעה בחינם? לא נראה לי". "שיט, לא שמתי לב בכלל. חרמנת אותי עם הבלונד הזה שלך, רק רואה אותך וחייב לגעת. אולי נמצא איזה פינה איפשהו? אולי נעלה לגג?" קובי העביר את משקל גופו מרגל לרגל והעביר את ידיו המשולבות על חזו לכיסי מכנסיו, אלה ראתה את הניצוץ הישן ההוא נדלק בהן. קובי היה גבר נאה לכל הדעות, שערו הקצוץ נצבע באפור בצדעיו, סימנים ברורים לשרירים המטופחים שלו בלטו מחולצת הטריקו הכהה שלבש. היא ידעה שאסור לה להסכים. היא נמצאת כאן בתפקיד, זה קרה פעם אחת ולא יקרה יותר. כך היא הבטיחה לעצמה ולאחרות. לכולן פרט לספיר, לה לא סיפרה מעולם מה קרה אז ביער. "בוא נרגיע אותך עם איזה קפה ומאפה, רונה סיפרה לי על מאפה שקדים אלוהי שהיא קיבלה מ-" אלה נעצרה ולא המשיכה בדבריה. היא לא ידעה אם קובי מודע בכלל לקיומו של בני. למזלה נפתחו דלתות המעלית והם נשטפו בזרם המבקרים המבקשים לעלות למחלקות. "לא מאמין! גם את לא זורמת וגם אני תקוע עם הילדים כל השבוע. את יודעת שזה לא בריא לגבר להתאפק כל כך הרבה זמן, נכון? כמה זמן היא עוד תהייה פה בכלל?" הוא שאל כשצנח בכבדות לכיסא המתכת מערבב את הסוכר בקפה שהגישה לו. היא התפלאה כמה מהר הצליחה לעבור ממצב של כמעט קרבן לאונס למצב בו היא מכתיבה את הקצב ומפעילה אותו לפי רצונה. "למה לא עשיתי את זה אז, ביער?" מוחה קדח. "לפי סיבוב הרופאים של הבוקר יש מצב שבסוף השבוע היא כבר בבית" היא הצליחה לענות לו תוך כדי לגימות קצרות מהקפה החם.
