ג'ון ג'ונגקוק תמיד היה נערץ. הוא היה האהוב ביותר גם כשלא עשה דבר. בנות רצו אותו, בנים התחברו אליו, אלו שבתחתית הפרמידה השלטה בתיכון, שאפו להיות כמוהו. אך למרות זאת, למרות התחושה המשכרת של הפופולאריות, ג'ון ג'ונגקוק היה בודד.
קים טאהיונג היה קלישאה...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
פקחתי את עיניי שם לב לדמות הקטנה אשר ראשו מונח על חזי ונשימותיו הכבדות הורגשו על עורי שהצטמרר מכל תזוזה, מגע של הנער הזה, הבנתי כבר שעשינו זאת שזיינתי אותו וידעתי גם שהדרך שלי לניצחון מסומנת בקו ישר, חייכתי בזמן שליטפתי את שיערו מביט בפניו התיישבתי על המיטה והנחתי את גופו הישן עליי כך שידיו מלופפות סביב כתפיי וראשו קבור בצווארי, משמיע קולות נחירה חמודות, אולי זה היה סימן שלו להתעורר? נשארתי דום במקומי מריח את ריחו המשכר מנסה לא להעיר אותו ולהרוויח זמן איתו לבד במיטה שלי בעוד שהמלאך הקטן שלי יישן לו בנוחות "ג'ונגקוקי," הוא השמיע קול, מייבב בשקט בזמן שהוא חוזר כמו מנגינה שבורה את שמי בכל הכינויים אשר הכרתי, לא הבנתי את פשר חלומו ולא רציתי לשתוק, הרגשתי שאני חייב להעיר אותו כדי שהחלום הרע לא ירדוף אותו לעוד חלומות שהיו כמו הסיוטים של החיים שלי "תתעורר טאה, זה רק חלום." לחשתי קרוב לאוזנו וליטפתי את שיערו כדי שירגע "ג'ונגקוק." הוא לחש וחיזק את האחיזה שלו בי, כאילו פחד..פחד לאבד אותי שלא איעלם לו, פחד שזה היה רק חלום ולא המציאות.
"אני כאן אהוב שלי" לחשתי בקולי הצרוד, מצמיד אותו אליי, שומע את דפיקות הלב המועצות שלו, הרגשתי חוסר נשימה כאשר התרומם והביט בי..באישוניי קלטתי את הדמעות היבשות והחדשות, ליבי התרסק לחתיכות שגרמתי למלאך שלי לבכות בגללי, זה הרג אותי מבפנים שאני הייתי הסיבה לכך "למה בכית מלאך?" היה זה הכינוי שדבק בי בדמותו הביישנית..כינוי שאימי קראה לי כך שנולדתי שעוד היינו משפחה בעלת אהבה עוצמתית, הוא רק הביט מסביב לחדר ולבסוף הביט בי, מתקרב אליי וסוגר את המרחק בנינו לנשיקה חמימה,מחדיר את לשונו לתוך חלל פי ומשחק יחד עם לשוני, הנחתי את ידי במותניו הצרות, מקרב אותו אליי עד שלא היה לנו מקום לנשום..אך לא היה צורך בלנשום, רציתי לטבוע עם הנער הזה..לטבוע לתוך אוקיינוס של רגשותינו..שנטיל על עצמנו כישוף אשר ליבנו שייך לשני לנצחים שנאהב לנצחים ואהבנו תזרח בקריסטל אשר בחושך. טאהיונג..הנער הזה שכבש את הלב שאף אחד מעולם לא העז בראשו, הביישן בעל הלחיים הסמוקות, הביישן שכל אחד אהב להכות, המלאך הזה שבא אליי יום אחד מן הימים ושינה אותי..שינה את מי שהייתי ולא היה צורך לומר זאת בקול, כי הלב הזה..הלב האדום ששכן במרכז הזה, הלב שדפק כמו משוגע ורק חיכה לרגע בו יוכל לצאת, רציתי להביא לו זאת להראות לו מה הוא עושה לגוף שלי בזמן שעיניו הטהורות מביטות בי, הוא היה יצירת מופת שהאלים עשו, מלאך אשר נועד להיות לצידי לכל שארית חיו.
התנתקי ממנו בחוסר רצון, כיפת איברי הייתה בכניסה לחור הוורדרד השייך לי מעתה, הרגשתי איך הוא נע מנסה להתגרות בי אך ידעתי שהוא התגרה בעצמו וזה רק הדליק אותי, החזקתי את איברי וחדרתי אליו בחוזקה בכך שהורדתי את גופו, הוא רכב עליי עכשיו מניח את ידיו בירכיי בעוד הזין שלו מקפצץ לו ואני רק נהנתי מהמחזה המופלא שהיה מול עיניי, קול גניחותיו אשר היו כמו מנגינה באוזניי דירבנה אותי לזיין אותו יותר חזק המאופיין לי, יצאתי ממנו והוא מביט בי מבולבל תוהה למה הפסקנו "ק-קוקי מה אתה עושה" החזקתי בו בחוזקה מפיל אותו על המיטה שגבו מופנה אליי, התקופפתי טיפה, מנשק את ישבנו, צובט ומלקק כל פיסה קטנה השייך לי "רק דואג שהבייבי שלי ירגיש טוב" לחשתי, פוער את פלחי ישבנו מקרב את לשוני ומלקק שביל רטוב את חורו הרטוב, מחדיר ומוציא "ג'ונגקוק!" הוא זעק את שמי בהתחננות כאילו ביקש עוד וידעתי שלא אוכל להפסיק כאן "אתה אוהב את זה?" שאלתי אותו בחיוך ממזרי שלא ראה והוא רק הוציא יבבה מתוקה אשר אהבתי.
****
הרגשתי את כף ידו החמימה כאשר חיברנו את אצבעותינו בזמן שהיינו בקפיטריה של התיכון, הוא הסמיק מידי פעם ששלחתי לו מבטים, מלקק את שפתיי וחשקתי בו יותר כאשר הנער אשר ישב לידי דמה לילד קטן שרק קיבל סוכריה מאימו "את מי אני רואה" טאהמין אמר מתקרב אלינו בחיוך מתנשא, ידעתי שזה לא רק עוד 'מילים טובות' עליי, ידעתי שהממזר הזה חשב על פעולה לפני. "ג'ונגקוק, אני רואה שתפסת לעצמך חשפנית מושלמת" הכעס חילחל בתוכי והבטתי בו, יודע שכל מי שנכח כאן מביט בעוצר נשימה בנו כאילו היינו חיות פרא "לך מפה טאהמין!" קולי היה קר כצפוי לי, קול שטאהיונג לא אהב כלל..אך הייתי חייב להרחיק אותו ממנו, להרחיק מהאדם שאהבתי ואוהב "כן אדוני" טאהמין זייף הצדעה וצחק בקול יותר בעוד חבריו מצטרפים, זה גרם לי לבחילה.
"נדבר מאוחר יותר," הוא אמר והתחיל להתרחק, הבטתי בטאהיונג בפעם האחרונה, עיניו נצצו כאילו עמד לבכות..ובפעם השניה ידעתי שזה בגללי שוב "בן זונה!" צעקתי וקמתי ממקומי טורק את ידיי על השולחן ומתקרב בצעדים גדולים אליו, לוקח אותו ומתנשף מכעס בפניו "אוי ג'ון ג'ונגקוק תפסת ביצים," קולו רק רועם וחשף את שיניו חיכיתי לרגע הזה שאכה בו ודם נוזלי יצא מגופו. "קים טאהיונג איך היה הזין של קוקי אתמול בלילה? זה היה האחרון שלך" הטחתי את אגרוף ידי על פניו, ברגע שהוא נפל התיישבתי עליו מכה ללא הפסקה הכעס השתלט עליי ולא יכולתי לראות יותר חוץ מדם שנטף ממנו, לא שומע לכלום חוץ מקולות הכניעה שכה אהבתי.
"ג'ונגקוק" הפסקתי לרגע כאילו היה לחצן מנטרל שעצר אותי מלהמשיך, היה זה טאהיונג שקולו העדין אמר את שמי, הסתכלתי עליו בעוד הוא מתייפח בשקט, מנסה להפסיק את נהר דמעותיו אך ידע שזה לא אפשרי, קמתי מטאהמין שהיה חצי מעולף והתקרבתי בידיי מכוסות בדם. הוא התרחק בכל צעידה שלי אליו, פחד..פחד שאכה אותו, שאני לא אוהב אותו באמת והיה רק עוד בובת צעצוע עבורי.
כל שאר היום טאהיונג ברח מפניי, לא רוצה להביט בי ולהיות בסביבה שלי, הבנתי אותו הייתי מפלצת ונשארתי..חשבתי שטאהיונג יבין אך היה זה הכישלון שדיבר בשמי הצלחת ג'ונגוקוק, ניצחת בהתערבות הזאת אתה אמור להיות שמח מזה, אתה אמור לחגוג ולתת את החובה שלך ליונגי, היה זה ראשי שמדבר אליי וצועק מנסה להחזיר את המחשבות השחורות לגרום לחיוך מרושע לעלות על שפתיי, אך מה זה? מה זה הרגשות העזים האלה המרגישים כמו מיליוני סכינים אשר ננעצו בליבי? אם ניצחתי למה הלב שלי לא מתרגש מכך?
~השיר למעלה הוא האהוב עליי, מוזמנים להקשיב לו בזמן הקריאה~
