נ.מ אד🔥
הגחנו החוצה אל הפארק שממנו נחטפנו.
זיהיתי את המקום מיד .
ואל תדאגו,
אני ובן דאגנו להתלבש מחדש.
שלושתינו צעדנו מותשים על שביל לבנים שנמשך עד האופק .
״אני לא יכול יותר-״רוי מילמל וצנח על ספסל שמוקם לצד הדרך.
"רעיון טוב" צנחתי לצידו , ובן מיד אחרי.
״אז......״ רוי שבר את השקט לבסוף .
אני ובן החלפנו מבט מודאג , ידענו בדיוק על מה הוא הולך לדבר.
״אז?....״ בן השיב לו באותה הנימה המעצבנת.
״אתם כאילו, זוג עכשיו?״ הוא נראה מבולבל כאילו ניסה לפתור תרגיל מסובך במתמטיקה.
תמיד אפשר לסמוך על רוי שישאל שאלות קשות.
האמת היא , שלא ידעתי מה לענות לו.
לא הצלחתי לעכל בעצמי את מה שהלך שם למטה.
אני מכיר את בן מגיל 0, ובחיים לא הרגשתי כלפיו ככה .
גדלנו ביחד בכל המובנים ותמיד התנהגנו כאחים.
כשיצאתי את עיני, יכלתי להרגיש שמשהו בתוכי השתנה .
בכל פעם שרק חשבתי על בן נדלק בי ניצוץ בוער , ופרפרים ריחפו בבטני.
״אד??״ רוי שאל והעיר אותי ממחשבותי.
״אני לא יודע רוי.
לא בדיוק הספקנו לדבר על זה.״ נעצתי בו מבט זועם.
״יש בזה משהו." הוא הבין.
״טוב ,״-בן בחר להעביר את הנושא באלגנטיות-״אז איך מתקדמים מפה?״
״נקרא לפגסוסים ונמשיך להתקדם לכיוון רומא.
נשארו לנו רק עוד ארבעה ימים״ רוי הזכיר.
ידעתי שתוכי שהוא רק מחכה לרגע שבו נסיים את המבע ונחזור אל המחנה .
״מאיפה אתה יודע מה התאריך?״ בן הזדקף .
״אמממ אני לא״ רוי ענה .
בן נראה מוטרד.
"זוכר את הסיפור על מלון לוטוס?"
"איך אני יכול לשכוח, אבא שלי נתקע שם ל70 שנה בלי לדעת." רוי ענה, והוא נראה מאוד לחוץ לאחר דבריו של בן.
״למה לא נתנו לנו לקחת פלאפונים?... אוף זה כזה מחרפן״ רטנתי .
"אתה חושב שלא לקחתי את שלי?" ניצוץ שובבות ניצת בעיניו של רוי.
"מה?! איפה הוא?" התלהבתי .
"הוא מת. " רוי נאנח וכיבה את התקווה הקטנה שעלתה בי.
YOU ARE READING
סולאנג׳לו הנצר
Adventureרוי סולאנג׳לו, בנם של וויל סולאס וניקו די אנג׳לו. חיזיון מסתורי? נבואה חדשה? מסע חיפושים? מה כבר יכול לקרות?. 💛🖤💛🖤💛🖤💛🖤💛🖤💛🖤💛🖤💛🖤
