מלכה מרשעת (שלגיה)

-14- מתעתע

אצבעות מאשימות

אלייך פונות.

אהובה, אל תפלי לך

תחת מזימות.

~~~

טיאר הייתה המומה לחלוטין.

לא היה לה שמץ איך להגיב או מה לחשוב למול מראה הגופה האצילית של היפה בנשים, כי העובדות עדיין לא הגיעו להן אל מוחה וסירבו להתחוור לה. לא, במקום להבין, לברוח, להסתיר... היא פשוט נותרה לצידה של שלגייה, אחזה בידה הקרה כעת ונרעדה לה בחוסר שליטה משווע.

זה היה הסיוט הכי גדול שלה, ללא ספק, לא היה משהו יותר מאיים, מרתיע ומחריד שהרשתה לעצמה לדמיין אי פעם. היא מעולם לא העזה לחשוב ששלגיה באמת תמצא את מותה, לא כשנעלמה, וגם לא כששיסתה בה את הצייד. הכל נראה והרגיש כל כך סוריאליסטי, כל כך הזוי, והיא לא הצליחה להתמודד עם המציאות הזאת באמת, כי היא לא חצתה את ראשה באמת. היא פשוט הותירה אותה יושבת שם, אפילו לא בוכייה כי הדמעות עדיין לא גברו להן על ההלם המוחלט.

עיניה מצאו את התפוח שנחת יחד עם גופתה של שלגייה על רצפת העץ לצידה, קרוב לידה השנייה, שהייתה פרושה לצד גופה ומשום מה גרמה לטרגדיה לחוש הרבה יותר מוחשית מכפי שהייתה לפני מספר רגעים כה מועט.

היא ידעה שאיבדה... היא איבדה דבר יקר מפז באותם רגעים. זאת הייתה אהבת חייה, החצי השני שלה, שנגדע ממנה באכזריות... והכל בידיה שלה.

כשלקחה נשימה עמוקה ומבוהלת, פתאום שמעה אותם: קול מובהק של צעדים שגרם לה לזנק במקומה ישירות לעמידה ובמקביל, תוך כדי מחשבותיה הכאוטיות, להיות מודעת למספר דברים: קודם כל, היא שבה למראה המקורי. שוב עטתה את המראה הטבעי שלה, המובהק, זה שהסגיר אותה כמכשפה בכל צורה אפשרית. בנוסף לכך, היו דמעות ברורות שזלגו עתה במורד לחייה והן ערפלו את הראייה שלה באחת וגרמו לה להרגיש כמעט ומושבתת. הדבר השלישי שהפכה מאוד מודעת אליו פתאום, היה שהגמדים לא היו אמורים להגיע אלא לעוד מספר שעות... לא קטן כלל, ולא היה כמעט שום סיכוי אפשרי שאלה ישובו כה מהר מעבודתם המפרכת במכרות.

הדלת נפתחה במהירות משום מה, כאילו היצור שעמד מצידה השני ידע למה לצפות בדיוק, ידע שמדובר בחדשות רעות.

ובגלימה תכולה ומהממת למראה, מדים מלכותיים ומגפים צבאיים, נכנס אנושי שמעולם לא ראתה קודם לכן. גבר יפה תואר וגבוה קומה בעל תווי פנים מלוטשים, שפתיים שהזכירו לה משום מה את אלה של המלך, אף סולד, שיער שחור שהוחלק אחורנית ועיניים בוהקות בכחול.

הגבר יפה התואר גרם לה להתערער משום מה, ובבת אחת במקום כל החרדה שחשה עד אז, הדבר הראשון שחשבה עליו היה כמה היא מפוחדת מהגבר ההוא וממה שהוא היה עתיד לעשות. תחילה, זה נותר עם פנים מאובנות כשסקר את הסיטואציה מסביבו בעיני נץ חדות ומבריקות למראה, אבל ברגע שהבין התגובה עלתה על פניו בבת אחת, ותווי הפנים הנאות שלו התעוותו בצער טהור למראה שהרטיט את ליבה של המלכה, שניצבה שם, במרכז החדר, עומדת לצידה של גופה.