ראויה לאהבה

פרק 4

צלצול הסירנות נשמע כמו חריטה על לוח באוזניי, שיערותיי סמרו והבטתי סביב לחפש עזרה.
״רוצחת!״ אימו של אנדרו צרחה לתוך פניי אך הייתי המומה מידי בכדי להגיב.
״הכל קרה באשמתך!״ אביו של אנדרו הביט בי בגועל ומשך את אישתו לאחור.
גימגמתי מילים לא ברורות בעוד דם זולג מגופן של אנדרו ומתגבר מרגע לרגע. שמעתי קול בכי מאחוריי, סובבתי את ראשי וצפיתי בהוריי מחבקים זה את זה.
רציתי להתקרב אליהם, שיחבקו אותי גם ויבטיחו לי שהכל בסדר ושלא הרגתי אף אחד אך לא יכולתי לעשות את זה.
הם שנאו אותי.
הם אפילו לא יכלו להסתכל עליי.
מעגל של האנשים שהכי אהבתי עכשיו הקיף אותי והטיח בי האשמות חמורות.
זה יותר מידי.
אני רוצה להתעורר.
אבל אין לי ממה להתעורר, זאת המציאות שלי.

צרחה מחרישה העירה אותי התיישבתי במהירות במיטתי והבטתי מחוץ לחלון, עדיין היה חושך.
התנשפתי בחוזקה, ריאותיי נלחמו על כל נשימה שיצאה מפי.
זיעה מצמררת טיפסה במעלה גבי ורק עכשיו הבנתי שהצרחה שהעירה אותי הייתה למעשה הצרחה שלי.
הצנטפתי קרוב אל סימבה שלא איחר ונצמד אליי הכי קרוב שהתאפשר לו, הדמעות הופיעו ברגע והתייפחתי ללא הפסקה.
תהיתי מתי מאגר הדמעות שלי יגמר.

כשהשעון המעורר צילצל הרגשתי כאילו ישנתי שעתיים.
צעדתי מותשת אל האמבטיה תוך כדי שאני מסירה את החולצה שלי שהוכתמה בזיעה עקב הסיוטים שתקפו אותי.
נכנסתי אל המקלחת והצטערתי שאין לי מספיק זמן בשביל למלא לעצמי אמבטיה מרגיעה.
שפשפתי את גופי בסבונים ריחניים שמעט עודדו את התחושה שלי, לאחר שתיקנתי את השקיות האפורות מתחת לעיניי בעזרת איפור קליל לבשתי את חולצת המסעדה שהאנה הביאה לי אתמול יחד עם מכנס קצר ונעלי בלנסטון חומות.
מילאתי בקערות של סימבה אוכל ומים חדשים שיספיקו לו בזמן שאני אעבוד.
קשרתי סביב צווארו את הרצועה שלו ויצאנו החוצה לטיול בוקר.
צעדתי לאורך הרחוב שלנו, לוקחת נשימות ארוכות ומרגיעות מה שלמדתי בזמן האחרון שמקל עליי אחרי לילה קשה.
סימבה השובב שלי רץ ממקום למקום גורר אותי אחריו, הכלב הגדול הזה חושב לפעמים שאני אצנית.
סיפקתי לו טיול משחרר אנרגיות ולאחר שעשה את צרכיו חזרנו אל הבית.
״אמא תחזור בקרוב״ הסרתי את הרצועה מצווארו ונישקתי את אפו המתוק.
סימבה ילל כשהבין שאני עומדת לעזוב את הבית, ליטפתי את ראשו מרגיעה אותו כפי שהרגיע אותי בלילה.
השארתי לו את החצר פתוחה במקרה וירצה לנוח שם.
מי שאמר שהכלב הוא חברו הטוב ביותר של האדם ידע על מה הוא מדבר.
נכנסתי אל המכונית שלי ונסעתי ליום הראשון במקום העבודה החדש שלי.