קצת מסוכן- ויקוק

0.3♠️

ג׳אנגקוק וג׳ימין ישבו על שתי כיסאות כשורים אחד אל השני, הידיים שלהם היו כשורות ביחד כל אחד מסתכל לכיוון אחר.

ג׳אנגקוק היה הראשון להיתעורר, הוא מצא את עצמו במקום שהוא אף פעם לא ראה והוא לא ידע איך הוא הגיע לשם.
הוא ראה שאין שם אף אחד ודבר ראשון הוא ניסה להעיר את הג׳ימין, ליפני שהוא הצליח לעשות משהו, מישהו ניכנס לחדר, הוא לבש מעיל עור וג׳ינס שחור צמוד וקרוע, השיער הכסוף שלו היה מבולגן והוא ניראה כמו גנגסטר מהסרטים. ג׳אנגקוק לא יכול שלא לחשוב על כמה טוב הוא ניראה, הפנים שלו זהרו והוא ניראה כמו מלאך יותר נכון כמו השטן עם החיוך הזה על הפנים שלו, ג׳אנגקוק הוציא את עצמו מהמחשבות האלה ונזף בעצמו אל שנתן לעצמו להיסחף, זאת הייתה הפעם הראשונה שזה קורה לו, הוא לא הבין מה נכנס בו פתאום, קול עמוק קטע את המחשבות המטרידות שעברו בראשו.
"אז אתה הגאון שכולם דיברו אליו'' טאהיונג התחיל "ג׳ון ג׳אנג קוק'' הוא אמר כל מילה בניפרד ואז סימן לכמה אנשים שיבואו לקחת את ג׳ימין לחדר אחר. הוא לא צריך את ג׳ימין אחרי הכול, רק את ג׳אנגקוק.

"אתה בטח שואל את עצמך מה אתה עושה כאן" טאהיונג אמר, קצת משועשע, וליפני שג׳אנגקוק יכל להגיד משהו טאהיונג התקרב וסתם לו את הפה
"ששש.. אני מדבר עכשיו" טאהיונג אמר וג׳אנגקוק ניראה מעוצבן.
"רק באתי להגיד לך כמה דברים, אני רק שליח אחרי הכול" הבוגר מבין השניים אמר והמשיך,
''אתה רואה, קוק אני רק עושה מה שאומרים לי, אני לא נהנה מישום דבר מיזה, '' הוא אמר והתחיל ללטף את הפנים של ג׳אנגקוק, הוא העביר את היד שלו בתוך השיער השחור והמלא של ג׳אנגקוק, ״טוב, אולי קצת נהנה מזה״ הוא אמר ונתן לאגודל שלו ללטף את השפה התחתונה של ג׳אנגקוק, ג׳אנגקוק ניראה כאילו הוא הולך להישתגע, זה אף פעם לא קרה לו ליפני כן, אף אחד לא העז לגעת בו, בחיים שלו הוא לא היה בכזה מצב, הוא ידע שהוא יכול לפתור את כל זה בסימן אחד, אבל הייתה לו תוכנית והוא לא יכל לחסוף אותה.

"מה קרה ג׳אנגקוקי, חתול אכל לך את הלשון? יש לי משהוא חשוב להגיד לך,'' טאהיונג נהנה כל כך ליראות את העניים של ג׳אנגקוק מתמלאות בכעס, הוא ניראה כאילו שהוא היה הורג אותו בידיו החשופות עם היה יכול. המבט שהיה בעניים של ג׳אנגקוק התחיל להפחיד את טאהיונג קצת, אז הוא הלך אחורה והיתישב אל הכיסא שהיה שם, הוא הרים את רגליו ושילב אותם אל השולחן.
"בכול אופן, כל מה שרציתי להגיד היה ש..... המאפיה שלך, תגיע לסופה בקרוב מאוד״ טאהיונג אמר בשאננות, ג'אנגקוק היה זה שניראה משועשע עכשיו '' אה, באמת?" ג׳אנגקוק שאל,
''ואיך בדיוק זה יקרה? אתה חושב שהמאפיה העלובה שלך יכולה ליפגוע בנו באיזושהי דרך? פתתי, אפילו אם תיכלאו אותי, תהרגו אותי, זה רק יחזק לאבא שלי את הרצון להשמיד אותכם" ג׳אנגקוק אמר והיסתכל אל טאהיונג בחוסר טעם, טאהיונג שכח שהוא זה שאמור לדבר ולא ג׳אנגקוק ,הוא נישאר בלי מילים, לא היה לו מושג מה הוא יכול להגיד ברגע כזה. הוא בא להגיד משהו אבל ג׳אנגקוק קטע אותו עוד פעם
''מאיפה אתך בכלל? גוואנג׳ו? בוסן? איזה שהוא מקום בלי שם? כי אנחנו הג׳ון מאפיה, אנחנו לא שייכים למקום אחד, אנחנו שולטים באסיה" ג׳אנגקוק גמר עם מבט מיתנשא בעניו, טאהיונג איבד את העוצמה שהייתה לו מיקודם וג׳אנגקוק ידע שעוד מעט האנשים שלו יהיו פה והוא יוכל לצאת מהמקום המבחיל הזה אבל בנתיים הוא צריך לימשוך זמן ולעצבן את טאהיונג,  עיקר בגלל שזה כיף.