קצת מסוכן- ויקוק

0.4♠️

אז אחרי שלוש שעות של חיפושים, ג׳אנגקוק וג׳ימין הבינו שזה לא פשוט כמו שזה ניראה.

כבר היה אחרי שמונה בבוקר והם עדיין לא מצאו את טאהיונג. הם הלכו לבית שלו, הם היתגנבו מהחלון וכל מה שהם ראו היה רק בן אדם אחד מאוד מאוד מודאג,
''הוא לא חזר הביתה מאתמול, יונגי'' הוא אמר בטלפון וג׳ימין וג׳אנגקוק הבינו שהוא לא חזר הביתה.

התחנה הבאה שלהם הייתה במיסעדה אבל מהר מאוד הם הבינו שג׳ין בטוח בדק שם כבר ואם הוא לא מצא אותו שם, למה שהם ימצאו אותו?

הם התחילו להיסתובב בעיר ובישביל ג׳אנגקוק, כל דקה שעברה רק הפכה את הכול לפי חמש קשה יותר. הוא לא הצליח להפסיק לחשוב על האצבעות הארוכות של טאהיונג על הפנים שלו, הקול העמוק שיצא ממנו המשיך להתנגן בראש של ג׳אנגקוק שוב ושוב .

הוא ידע שהוא צריך לעשות את זה, הוא ידע שהוא חייב להרוג אתו בעצמו, לא רק בשביל אבא שלו, אלא גם בישביל עצמו, הוא לא יכול להרשות לעצמו מחשבות כאלה.

בישבילו ג׳ימין זה גם היה סיוט. הוא לא חשב שזה יקח כל כך הרבה זמן, זה פשוט ניראה כאילו המוח של ג׳אנגקוק הפסיק לעבוד, בדרך כלל ג׳אנגקוק היה עושה משהוא כמו ליקרוא לאנשים של אבו שלו ולהיתפצל, ללכת אל מישהוא שמכיר את טאהיונג ולידרוש ממנו את המיקום של טאהיונג, תמיד היו לו רעיונות, אבל היום- כלום.
ג׳אנגקוק לא עשה כלום, הוא לא בא עם שום תוכנית גאונית ולג׳ימין זה ניראה כאילו הוא פשוט לא רוצה למצוא אותו וג׳ימין לא הצליח להבין למה.

''אוקיי ג׳אנגקוק, זה כבר ממש מטופש, אני יודע שאתה לא תגיד לי מה קרה אבל לפחות תנסה לחשוב על משהוא. כבר כימעט 9, ואנחנו לא יכולים לחזור לבית שלך בלי אף אחד. או שנימצא אותו או שנחשוב על משהוא אחר, אבל אנחנו צריכים לעשות משהו'' ג'מין אמר בקול מעוצבן.

''אני ידע, אני יודע, אתה חושב שאני לא יודע? מה אתה רוצה שאני יעשה? אני גם מחפש אני פשוט לא מוצא אותו, בדיוק כמוך'' ג׳אנגקוק אמר גם הוא קצת עצבני. ג׳ימין היה בהלם, ג׳אנגקוק היתעצבן עליו? ג׳אנגקוק אף פעם לא מיתעצבן אל אף אחד.

''אוקיי, אתה רוצה רעיון? יש לי רעיון בישבלך. אנחנו בכלל לא צריכים את הבחור  הזה. כול מה שאנחנו צריכים זה מישהוא שאפשר להרוג ולהגיד לאבא שלי שהוא היה מהמאפיה. אז אתה תלך לכיוון גאנגנאם ואני אלך לכיוון השני, פשוט תחפש מישהו שנראה מתאים ואני יעשה את אותו הדבר. אם אתה רואה את טאהיונג במקרה, תהרוג אותו ותלך הביתה, ואל תחפש אותי, ניפגש בבית ליפני תשע'' ג׳אנגקוק אמר בקול מעוצבן וג׳ימין היה בשוק עוד פעם,  הוא ראה את הצעיר שחור השיער מיתרחק ומתחיל ללכת לכיוון גאנגנאם.

ג׳אנגקוק התחיל ללכת, הוא לא ידע למה הוא היתעצבן ככה על ג׳ימין, הוא אף פעם לא היתעצבן ככה ליפני, למה זה קורה לו עכשיו? הוא רטןוהתחיל להיסתובב בדרום סיאול בחיפוש אחרי מישהוא, הוא יכול פשוט לקחת כל אחד, אז מה הוא מחפש בעצם? לא היה לו מושג.