העוזרת

פרק י

שלום לכולם, לפי הגיף אתם מנחשים מה בא, תכניים מיניים וזה, קיצר תהנו ושתהיה לכם קריאה מהנה:)

***

איתן

כל הגוף שלי זעק בכאבים.

כאב לי, אבל זה לא עצר בי מלחבק אותה ולעטוף זרועותיי סביבה. היא ישרה מבטה לשלי, מחייכת אליי עם הלחיים הרטובות האלו שלה, כאשר הצמדתי את מצחי לשלה, בוהה לעומקי עיניה. הצרחות והצעקות של הקהל סביבי דהו אל תוך החשכה ורק האור שהיא הביאה לתוך החיים שלי, סגר אותנו בתוך בועה קטנה ומוגנת של האהבה שלנו.

ניגבתי את לחייה הרטובות באגודליי, מוציא ממנה ציחקוק ילדותי, כאשר היא חזרה לנגב את הדם שזלג לאורך הלחיים והשפתיים שלי בגב ידה, וכך עמדו זמן רב, עד שפתחתי את פי בכדי לומר לה את אשר הרגשתי. רציתי שהיא תידע שאני אוהב אותה ואוהב אותה לנצח, גם אחרי שאמות והילד שלה היה הילד שלי, כפי ששאר הילדים שיבואו בעקבותיו.

"נינה-"

"נינה!" קול עמוק קטע אותי.

התנתקנו והסתובבנו לצד השני של הזירה, כאשר נפתלי פדובה הפצוע קפץ מהבמה והתקדם אלינו בצעדיו הכבדים. נתתי את גבי לנינה, מגן עליה מפניי המטורף הצועד לקראתנו, כיוון שיכולתי לראות, לא, להרגיש את הזעם שנבע ממנו בגלים של אנרגיה כועסת. ולהפתעתי הרבה, הגבר הצעיר שבא איתה לקרב שלי, התקדם ונעמד לידי, בוהה במתאגרף בדאגה ואילו דורון הצטרף אליי מהצד השני וכך בנינו מעין חומה אשר הגנה על האישה שכולנו, כפי שיכולתי להרגיש מהם, אהבנו כל-כך.

רגע, מאיפה הוא מכיר את השם שלה?

"תלי?" הייתה התשובה שקיבלתי מבין שפתיה של נינה.

היא הציצה ביני לבין דורון על הלוחם בהכרה, כאשר עיניה התעגלו והיא העבירה מבטה לאורך גופו מלמעלה למטה בהכרה. היא טרטרה ראשה לשלילה ומשהו חמוץ ומודאג עלה בה, כאשר היא נצמדה אליי והמשיכה להביט בו, ממתינה לדבריו ההבאים בדאגה רבה.

"כן, נינה... תלי..." הוא חזר אחריה, מדגיש את הכינוי שלו בלעג. "איזה יופי..." הוא ציחקק לעצמו בטיפשות. "אז אותו, כן זיינת ואותי... עליי אפילו לא רצית להסתכל ,אה..." הוא העביר מבטו המגוחך ביני לבינה ובחזרה, דבר שגרם לי להבין שהוא הכאיב לי בכוונה תחילה, בכדי להכאיב לה. "פאק, נינה... אני רדפתי אחריך במשך שנתיים ואת, את נכנסת להיריון מהחרא הזה, שהוא פאקינג גדול ממך כמעט בעשר שנים... כאילו, מה נסגר איתך?" הוא חזר על עצמו בחוסר אימון. "פאק, הייתי צריך להקשיב למוטי בזמנו... הוא אמר לי לא לרדוף אחריך... עכשיו, אני מתחיל להבין למה..." הוא נד לעצמו מבלי להוסיף מילה, מילה דרך אגב שיכולתי לשמוע מצלצלת בראשי, הוא רצה לקרוא לה זונה, הבן-זונה הזה.