(בתמונה ג'יימס)
לפניי הפרק, תודה לכל מי שעזר❤
נקודת מבט ליאם:
עבר שבוע שלם מאז ששיחררו אותי מבית החולים.
שבוע שלם שבו חייתי בביתו של ראיין, איני הולך לבית ספר, שבוע שלם שכל מה שעשיתי היה לעבור מהמיטה למטבח אל הספה, איני יכול להזיז את גופי כל כך שראיין מתנדב להביא לי למיטה כל דבר שהצטרכתי.
במשך כל הימים האלה אנשי הרווחה הגיעו לביתו של ראיין, (שעכשיו יכול להיקרא גם שלי) מבקרים לפחות פעמיים ביום כדי לסגור את כל העניינים האחרונים ולאשר לחלוטין את העברתי לבית ה'חדש'.
ראיין אמר לי שמצבה של אימי נשאר אותו הדבר, הוא הלך לביתי הקודם, בדק לשלומה של אימי, אמר לי ששרותי הרווחה אינם יודעים על ההתעללות של אימי בי ולכן לא עשו לה דבר כזה או אחר.
ראיין העביר את כל חפציי ובגדיי המעטים אל חדרי הקבוע בביתו, התגעגעתי מעט אל סביבתי הישנה, למרות שלא הייתה נוחה במיוחד, עדיין, זה היה המקום שלי,ארבעת הקירות של חדרי שהכילו את כל השדים שלי כל יום מחדש.
איאן וטיילור באו לבקר לרוב ,טיילור הביאה את שמחת החיים שלה כמו תמיד ואיאן ...טוב...
איאן תמיד יהיה איאן.
היום בבוקר אמילי ואיתן 'העזו' לבקר שוב,
לאחר ששלחו לי עשרות הודעות והתקשרו אלי בלי סוף.
אך אני איני עניתי , קראתי את כל ההתנצלויות חסרות החשיבות שלהם והתעלמתי , איני בוטח בבן אדם שכבר פגע בי פעם אחת, חוסך מעצמי כאב מיותר .
ראיין נכנס בדלת חדרי בפעם העשירית לשעה הזו, אינו דופק כרגיל , מתיישב על קצה מיטתי בעודי מתעסק בשעמום מוחלט בטלפון שלי .
"מה איתך ?"שאל, המשכתי להסתכל בטלפון שלי, רואה אותו בזווית עיני מביט בי .
"אני בסדר.."מילמלתי בחוסר עיניין בשיחה הזו שחזרה על עצמה כלכך הרבה פעמים במשך כל השבוע הזה.
ראיין נתן לי להשאר בחדר שלי כדי לתת לי קצת פרטיות אך נכנס לעיתים תכופות לחדר כדי לראות שלא עשיתי לעצמי משהו .
"אני לא עומד לחתוך את עצמי שוב אם זה מה שאתה שואל." גילגלתי את עיניי, לוחץ על לחצן הכיבוי של המכשיר ופוגש בעיניו של ראיין, עיניים חמות ודואגות.
"אני רק דואג לך זה הכל, אני דואג שתשקע שוב בתחושות הנוראיות האלה שגורמות לך לפגוע בעצמך, אני כלכך פחדתי כשראיתי אותך ככה בתא השירותים, היית כל כך חיוור, נראת כמו..." נשך את שפתיו עצם את עיניו לכמה רגעים, אינו מצליח לסיים את המשפט.
" כמו מת." המשכתי באדישות
"כן הרגשתי כמו אחד."
" אתה עדיין מרגיש ככה? כלומר, אתה עדיין מרגיש כיאלו שאתה רוצה לחתוך את עצמך?"
"כן, אני מתכוון, א-ה לפע-מים,לא תמיד" גמגמתי , משפיל את מבטי מעיניו.
"אתה יודע מה לעשות כשזה מתחיל להחמיר נכון? דלת החדר שלי נמצאת מטר ליד שלך, אתה ישר הולך אלי ליאם, אני לא רוצה למצוא אותך מתקרב אל הסכינים האלה שוב." הנהנתי אך בליבי ידעתי שלא אוכל להבטיח לו דבר.
YOU ARE READING
I Love You My Lilo
Romanceחייו של ליאם ג'נסון השתנו ברגע כשאימו ללא התראה הפכה אלכוהליסטית ועזבה את עבודתה. הנער בן השש עשרה מנסה להתרחק מכל דבר שקשור למציאותו החדשה ומכל צרה שיכולה לעמוד בדרכו. כשליאם מגיע לבית הספר החדש שבעיר לונדון הקרה, הוא מקפיד להשאיר את עברו שרודף אחר...
