פרק 8:

3.4K 157 3
                                    


״סע לי מהפרצוף.״
הקול שלי היה נשמע מההקלטה קצת מעורער.
״זה נוזל ממך, הרצון שלך להיות בתוכי,״
אני פשוט לא מאמינה שנתתי לו לגעת בי.
״את לא צריכה לדבר. הגוף שלך מדבר בעד עצמך״
אני עוצרת את ההקלטה ומזועזעת מכל מה שהלך היום במשרד אחר הצהריים.

הוא רצה את זה, הוא הרי נכנס עם מטרה בעיניים והיא לשכב איתי. לא משנה אם הייתי מרביצה לו, מתנגדת בכל כוחי. הוא ראה רק דבר אחד והוא, להיכנס לתוכי. הרי הוא כל כך בטוח בעצמו שהוא יודע שאין בת שלא תעמוד בקסם שלו.
״את לא צריכה לדבר. הגוף שלך מדבר בעד עצמך״
אני שומעת שוב את המשפט הזה שמצלצל לי בראש כל כך הרבה פעמים.

הוא צודק. הגוף שלי באמת לא עמד בכך. כולי הייתי רטובה רק מהעובדה שהתיישב מולי. אבל האגו שלי גבוה מידי בשביל להודות בכך.
הוא בחור שלטן. לא משנה כמה אני אחשוב שלא, הסקס איתו הוכיח לי את זה.
הוא לא נתן לי לשניה לשלוט. פשוט פעל. עשה את מה שהוא יודע לעשות. והוא טוב כל כך.
שכבתי עם גברים בחיי, ואין ספק שהוא הכי טוב. אבל אני לא אודה בכך. כי אני פשוט לא סובלת את הצורה שבה הוא מדבר כלפי, כל כך בטוח בעצמו שאני רוצה לדפוק לו משהו בראש.

יש בו משהו ממכר. אבל זה סתם רגע חולף, ממש כמו השירים שלו. מושמעים שבוע אחד ואז נעלמים כאילו לא היו. אני יודעת שעכשיו הוא יעלם לי מהחיים. כי הוא השיג את הרצונות שלו. אני כבר יודעת שהוא לא רגיל שבנות מפנות לו ראש, ברגע שעשיתי זאת זה הדליק אותו כל כך. כי פגעתי בכבוד החסר משמעות שלו, מול חברים שלו שבטוחים שהוא המלך. אבל לידי, הוא כלום. לכן כל כך הדלקתי אותו.

אני חושבת על הצד החיובי. עכשיו נגמר הסיפור שנקרא ׳עוז נחום׳. אני יכולה לחתום שהוא יעלם מהחיים שלי כמו בלון שמתפוץ ורק נשאר לנקות את ליכלוך ולזרוק לפח. הכתבה שאני עושה עליו היא הלכלוך ומחר אני אזרוק אותה לדויד שיהיה מרוצה. השגתי לו כתבה עם עוז נחום בחינם, אני בטוחה שהוא יעוף על זה.
למרות שאני בכלל לא עפה על זה. אחת בלילה ואני עדיין במשרד ובנתיים כתבתי רק חצי עמוד מתוך שני עמודים שלמים שאני צריכה למלא.

״אה, לא קראת לי לפה בשביל שמחר תזמיני שולחן חדש למשרד?״
אני מפעילה את הקלטת שוב. מבינה עד כמה הבחור הזה משיג את מה שהוא רוצה. מנאיק קטן.

׳מתכוונת להגיע?׳
מסכנה אור, היא לבד בבית, בטח התקשרה לחבר שלה שישן איתה.
׳לא בקרוב בכל אופן׳
אני מיואשת קשות.
׳איך היה איתו?׳
את לא רוצה לדעת איך היה תאמיני לי.
׳מפתיע לי, בשבילו צפוי׳

אני שמה על השתק וחוזרת למחשב. ממשיכה לחפש מידע על עוז. לא שחסר. אבל אני חייבת למצוא משהו עסיסי שיעסיק את הקוראים למרות שלא משנה מה הייתי כותבת, כל עוד זה על עוז הקוראים יהיו מהופנטים, במיוחד הקוראות. כבר הבנתי שיש עליו באז מטורף ושהוא תופעה נדירה בארץ.
רק חבל שמבחינתי הוא פח. חוץ מבמיטה. אבל זה לא נחשב.

״אלה,״
צעקה נשמעה ברחבי המשרדים שגרמה לי לקפוץ מבהלה.
״את נורמאלית תגידי לי?״
אני שואלת בבהלה את אור.
״אני מאוד נורמאלית. מה את חושבת לעצמך שאת לא עונה?״
אור צועקת עלי ואני מנסה להבין מה הוביל אותה למשרדים שלנו באחת וחצי בלילה.

״מתי התקשרת? ותורידי טונים הרגת לי את האוזן״
אני מסתכלת בטלפון שלי שמפוצץ בשיחות והודעות מאור.
״מה קרה שהשתגעת ככה?״
אני מתחילה לפחד שלא קרה משהו למשפחה שלי.
״אני השתגעתי? את השתגעת חמודה. מה נראה לך שאת כותבת לי הודעה כזאת ואז מסננת אותי״
הילדה הזאת נדפקה סופית.

״תסבירי עכשיו למה התכוונת שאמרת מפתיע לך ולו צפוי?״
אני נושמת עמוק כדי להרגיע את הלחץ שנכנס בי בשניות האחרונות.
״אני נשבעת לך אור, את החברה הכי הזויה שיש לי״
ברגע זה הבנתי כמה אור משוגעת.
״נו תדברי כבר פלוץ.״
היא מזכירה לי בקול מעצבן ומתיישבת מולי בציפיה.

״עשינו את זה.״
אני אומרת לה בחיוך מאופק.
״מה? שכבת?״
אור ממש מחזיקה אצבעות.
״כן,״
אני עונה בפשטות ובשניה אני מאשרת את שאלתה היא קופצת בצרחות.

״אני לא מאמינה, זהו אין אתם כל כך מושלמים למות״
היא מתחילה לצעוק ואני מגלגלת את עיני.
״תרגעי, אנחנו לא זוג. הוא קיבל את מה שהוא רצה ועכשיו הוא יעלם כמו השירים העלובים שלו״
קבעתי בקשיחות ואור עצרה את ההתלהבות.
״מה רבתם?״
אור מקבלת פוקוס ומתיישבת מולי.

״לא. אחרי זה הוא פשוט יצא כי הייתה לו פגישה אבל הוא אמר לי להתקשר אליו אם אצטרך עוד פרטים״
כמובן שאני לא אתקשר אליו.
״אז מה מביא אותך למסקנה שהוא יעלם?״
מה לא מביא אותי, זאת השאלה האמיתית.
״הוא הגיע עם מטרה בעיניים. מהרגע הראשון הוא שם עלי העין, אבל אני הפנתי ראש. זה רק הדליק אותו יותר. להראות שהוא יכול על כולן.״
אני גם לא שוכחת שהוא נישק אותי כאשר הביא לי את הכרטיסים. רק העובדה שדחיתי אותו שם גרמה לו להשתגע.

״הנה, השיג את המטרה. בסוף נשברתי ונתתי לו בדיוק מה שהוא רוצה. כדי שיעזוב אותי בשקט״
אני מסיימת ואז אור מתחילה לצחוק.
״מה פתאום אלה, את לא בחורה שאפשר לשכוח. תאמיני לי אני כבר שמתי לב.״
גם אני שמתי לב. אבל לא איתו, לא עם עוז.

בואי,Where stories live. Discover now