your blue eyes

פרק 2 - עיניים כחולות כמו של אוקיינוס

"אתה נראה מאוד חולמני היום", אמרה דייזי כשהביטה על ירוק השיער. בעודם צועדים במדרכה בדרך אל בית הספר. " שום סיבה", אמר ירוק השיער. עיניו הכחולות של הזר לא יצאו מראשו של הצעיר, חיוך עלה על פניו כל פעם שחשב על העיניים, על קול הזמיר המלבב, הקול העמוק הזה שממלא אותו כל פעם מחדש בשמחה וברוגע. "יש סיבה מיוחדת?", שאלה דייזי. אפור העיניים תהה אם לספר לה. מצד אחד, הוא יכול לספר לדייזי הכל, אבל מצד שני, הוא אפילו לא יודע מי זה, הוא לא יודע פרטים על הזר המסתורי. " אני...עזבי, את תצחקי עליי", אמר הצעיר, השמיניסטית גיחכה ודפקה את מרפקה בצלעותיו של ירוק השיער, מה שמעלה חיוך על פניו. "בחייך! אתה מכיר אותי, לא אספר לאף אחד", מפצירה בו אדומת השיער, בזמן שהם עוצרים על צד הכביש, מול הרמזור האדום. "טוב...זוכרת שנשארתי שעות נוספות כעונש על האיחורים שלי?", וידא ירוק השיער, חברתו הנהנה במרץ ובאי סבלנות. "אז באותו היום, שמעתי בן אדם. היה לו קול יפהפייה, הוא שר מדהים...לא ראיתי אותו, רק את עיניו, והעיניים שלו יפהפיות, עיניים כחולות כמו של אוקיינוס", הסביר לה אפור העיניים, חיוכה נפרס מלחי ללחי והיא חיבקה את הצעיר ממנה בחוזק. "אבל מה עם דילן?", שאלה אדומת השיער, הצעיר נאנח. "דילן סטרייט לגמרי, ואני אפילו לא יודע מי זה הזר הזה", ענה לה לוקאס. דייזי גיחכה ובלגנה מעט את שיערו של ירוק השיער, צוחקת לה בשקט בזמן שהם עומדים אל מול השער.
"אז בוא נגלה!"

"נגלה? ברבים? אני לא יודע..."

"נו, בחייך! אני אחפש מישהו בשכבה שלי שמתאים לתיאור הזה, ודייב גם יחפש. מה אתה אומר?"

"אני לא יודע, דייזי..."

"תתאר לי אותו בבקשה"

"אני אנסה. יש לו עיניים יפהפיות...כל כך עמוקות, והקול שלו גם כן. קשה להאמין שזה תלמיד בבית הספר לפי הקול שלו. והוא גם...טוב, ראיתי רק קצת. אבל יש לו שערות זהב, חוץ מזה אני לא יודע כלום, רק שהוא נשמע מדהים"

"אז אתה מאוהב בו?"

"אני לא מאוהב!"

"לי זה נשמע כאילו אתה כן", צחקה עליו ירוקת העיניים, מבטו של ירוק השיער התחלף משמח לעצבני, הוא כיווץ את גבותיו בכעס וחברתו צבטה את לחיו. "אתה חמוד כשאתה כועס", לגלגה בחברותיות הגדולה ממנו. היא נופפה אל השומר הותיק וחזרה לשוחח עם חברה. "תזכירי למה דייב לא הגיע היום", אמר ירוק השיער וגירד בראשו, נאנח כשראה את חום השיער יושב עם חבריו סביב אחד השולחנות בקפיטריה, דילן וכל שאר התלמידים שהיו בנבחרת של בית הספר. " דייב חולה, מה שקורה פעם במיליון שנה", ענתה לו אדומת השיער בגיחוך, אך היא הבחינה לפני שאפור העיניים הפסיק להקשיב לה מאז שראה את עיניו הבהירות של השמיניסט.

"לוקאס!", צעק דילן בגיחוך, מה שקרה יום לפני לא הטריד את בהיר העיניים, דאגותיו נשמרו בצד, כמו דברים רבים אחרים שרדפו את אותו נער מקובל. " היי, דילן. מי זה האידיוט הזה?", לחש לו אחד מחבריו של דילן, בלי שישמע זאת אפור העיניים, עיניו נצצו בעצב ובבלבול, לפי מבטיהם של האחרים עליו, הוא ידע שאינו שייך לאותה חבורת ספורטאים. "לוקאס לא כזה גרוע, אתם יודעים", אמר דילן בפרצוף זועף, מרתיע את חברי הקבוצה האחרים שצחקקו קודם לכן. לוקאס חייך, הוא לא יכל שלא להיות שמח כשהאדם שהוא אוהב מגן עליו ככה במיוחד אחרי שראה את תמונת המחשב שלו.