The Guy From The Hallway

Chapter 4.

מקווה שהפרק יצא בסדר כי לא נראלי. הוא טיפה משעמם אני חושבת, אני מקווה שבהמשך יהיה יותר טוב (:

- - - -

"לואי...!" הארי צעק.

"הארי?" שאלתי.

אין תגובה.

"הארי? הארי? אתה שם?" שאלתי שוב, התחלתי להיות לחוץ יותר.

אין תגובה.

העברתי את ידי בשיערי, כמובן. הוא בטוח צוחק עליי. איך יכולתי להיות כל כך טיפש? אתה טיפש, טיפש, טיפש! מה חשבת? שתתקשר אליו ואז הוא יציע לך לבוא אליו לשתות קפה? או אולי ארוחת בוקר? או שהוא יציע לך לשמור על קים.

לאחר כמה דקות ללא תגובה סגרתי את הטלפון. הנחתי אותו על הדלפק. לא יכולתי להפסיק לחשוב. למה הוא עושה את זה? מה אני עשיתי לו? הרי הוא זה שהתנגש בי, הוא לא ביקש סליחה. למה אני לא מפסיק לחשוב עליו? למה הוא נמצא בכל מקום מאז שפגשתי אותו?

המחשבות האלו שיגעו אותי.

הטלפון צלצל. זה הארי?

"הלו?" שאלתי.

אין תגובה.

הנחתי את הטלפון על השולחן שוב. הוא משחק בי , אני רואה את זה, ואני כמו אידיוט נותן לו . אני הבובה שלו עכשיו ואני לא רוצה להיות הבובה שלו, אני רוצה להכיר אותו, אני רוצה להכיר את הארי ואני רוצה שהוא יכיר אותי. אני רוצה לדעת למה הוא עושה את מה שהוא עושה. אני רוצה לדעת מי פגע בו.

***

שוב דפיקה על הדלת באותה השעה כמו אתמול. זה הארי? אם זה הוא אני הולך להתעמת איתו. אני הולך לשאול אותו למה הוא עשה את מה שהוא עשה אתמול. למה הוא חושב שהוא יכול לשחק איתי, עם הרגשות שלי..

"זה אתה." אמרתי כשראיתי אותו. הארי.

"כן." הוא ענה בפשטות.

"ל- למה.. למה עשית את מה שעשית אתמול?" גמגמתי.

הוא העביר את ידו בשיערו. "מה עשיתי?" הוא שאל כאילו אין לו מושג בכלל מה קרה אתמול.

"מה עשית? מה פאקינג עשית? אתה פאקינג השארת לי פתק על הדלפק להתקשר אליך ואני כמו אידיוט התקשרתי, ומה אני שומע? אתה צועק לואי כאילו אתה בצרה, כאילו אתה בסכנה ואתה צריך שאני אבוא, שאתה צריך אותי. אבל אתה פשוט לא ענית, אתה פאקינג לא ענית והשארת אותי לחוץ ומפוחד שקרה לך משהו. לא יכולתי להפסיק לחשוב מה קרה ולמה השארת לי את הפתק המזוין הזה. למה אתה משחק ברגשות שלי? מה עשיתי לך לכל הרוחות?" כמעט צעקתי, נואש לאוויר.

"הפתק.." הוא אמר. זהו? זה כל מה שיש לו לומר? אני הוצאתי את כל מה שישב עליי כל הלילה, כל מה שחשבתי עליו כל הלילה ומה שיש לו להגיד זה הפתק?

"זה מה שיש לך להגיד? אני הרגע אמרתי לך שלא הפסקתי לחשוב עליך כל הפאקינג לילה! אתה שיגעת אותי." אמרתי את מה שחשבתי.

"אתה חשבת עליי?" הוא שאל. חשבתי שוב על מה שאמרתי לו, וכן, חשבתי עליו. אבל לא יכולתי להודות בזה.

"לא.." היססתי.

"לואי, אני לא התכוונתי.. אני רציתי לתת לך את זה כדי לשמור את המספר שלך כי.. אני לא יודע. אוקיי? אני פאקינג לא יודע! אפשר לעזוב את הנושא את הזה ותתן לי להיכנס לבית המזורגג הזה?" הוא אמר, אהבתי איך שהשם שלי מתגלגל על הלשון שלו, איך הוא נשמע עם הקול שלו, איך השפתיים שלו זזות בצורה מושלמת כשהוא אומר את השם שלי.

אני באמת לא יודע מה קורה לי, בשלושה ימים הוא הצליח לשגע אותי.

"כן, תיכנס." הוא נכנס והתיישב בדיוק באותו מקום שישב אתמול.

הלכתי למטבח להביא קצת אוכל ושתייה ולא הפסקתי לחשוב על מה שהוא אמר לי. הוא רצה את המספר שלי. הוא רוצה לדבר איתי. או שזה עוד אחד מהמשחקים שלו. לא אכפת לי אם זה משחק או לא. הוא נראה אמיתי והוא רוצה אותי, הוא רוצה לדבר איתי. אני לא הולך להפריע לזה.

הנחתי את המגש על השולחן והלכתי להביא את קים, אולי היא תעזור לי.

"זאת.. הילדה שלכם?" הוא שאל בהיסוס.

"כן, זאת קים." חייכתי.

התיישבתי על הספה כשקים יושבת על הרגל שלי. היא הושיטה את הידיים שלה אל הארי כדי שיתייחס אליה וישחק איתה אבל הוא לא עשה כלום. היא המשיכה לנסות.

"קדימה." אמרתי.

"מה?" הוא שאל.

"היא רוצה שתשחק איתה, בבקשה." אמרתי.

"אוקיי.." הוא לחש.

הוא הושיט את הידיים שלו לכיוונה והתחיל ללטף אותם. היא תפסה את האצבע שלו והזיזה אותה, היא הכניסה אותה לפה, הוא לא עשה כלום, הוא המשיך לתת לה לשחק עם האצבע שלו. האצבע שלו...

ניערתי את מחשבותיי והמשכתי להסתכל עליהם. הוא חייך, החיוך שלו חשף גומות, ושיניים לבנות ישרות. החיוך שלו היה יפה, מבין היפים שראיתי.

אני לא יודע מה יש לי ואני לא יודע מה יש בו שגורם לי לרצות אותו כל כך נואשות, אבל אני יודע שאני רוצה להיות קרוב אליו כמה שיותר, גם אם הוא ימשיך לשחק בי, גם אם הוא לא יאהב אותי, גם אם לא נדבר ונסתכל אחד על השני, לא אכפת לי , אני רוצה אותו.

זהו אמרתי.

אני רוצה אותו.