*נקודת מבט לין*
התעוררתי באיטיות מארגנת את הדברים לבית ספר, נמאס לי להשאר בבית ללא מעש.
הבטתי בדמותי בפעם האחרונה במראה וירדתי למטה עם התיק.
"ולאן זה?" ניק שאל בקולו הקר
"לבית ספר, נמאס לי להשאר בבית" מילמלתי בתקווה שיסכים לי
"אוקיי" אישר לי ויצא מהבית לעבודתו.
מאז המקרה במסעדה אני והוא לא כל כך מדברים.
ביררתי את הדברים עם אימי והיא אמרה שכבר מצאה בית חדש שנוכל לגור בו וסוף סוף לא אצטרך כל בוקר לראות את פניו של ניק.
יצאתי מהבית מתקדמת לבית הספר ומדברת בטלפון עם אלעד.
התיישבתי על הכיסא במקום הקבוע שלי. אולי זה ישמע מוזר אבל התגעגעתי להיות פה
בבית של ניק היה כל כך משעמם שעדיף היה להיות פה לשמוע על הרכילות, לראות את הערסים רבים מכות ו...ועוד כל מיני דברים.
כשראיתי את פניו של אלעד כשנכנס לכיתה חיוכי גדל,
אבל ירד בשניחה כשראיתי שלא שם לב אליי והיה עסוק באמור (מי שלא זוכרת פרק 33)
היא בכלל לא אמורה להיות פה.
לא שיש לי משהו נגדה. אבל כאילו אחי לא ראית אותי שבוע פלוס והוא מתעלם ממני?!
גילגלתי עיניים והנחתי את ראשי על השולחן מנסה לעצום את עיניי, "בוקר טוב כיתה" קולה הצורם של המורה נשמע ואיתו טריקת הדלת
"או איזה יופי אני רואה שלין החליטה סוף סוף להגיע, עכשיו תוכלי לספר לנו מדוע לא הגעת?" צימצמה את עינייה לכיווני.
כל הכיתה הסתכלה עליי ורק עכשיו אלעד שם לב לקיומי,
"שברתי צלע" מילמלתי בשקט היא המהמה
"גם לביאה לבנה שברה צלע" שמעתי התלחששות בין שני בנים מאחוריי.
המורה המהמה "ברוך רופא חולים" אמרה בחיוך, אילצתי חיוך וחזרתי להניח את ראשי על השולחן.
בזמן שרוויטל המורה להיסטוריה מסבירה על תרומתה של יהדות ארה"ב להקמת מדינת ישראל.
התיישבתי על הספסל בשיעמום מחכה שמשהו יקרה.
הוצאתי את החטיף שקניתי מהתיק מתחילה לאכול בשקט,
את ההפסקה אני מבלה לבד מכיוון שאלעד רוצה להיות עם אמור ואין פה עוד מישהו שבאמת יתקרב אליי, אלה אם כן זה מצביעות, אז כבר עדיף שלא.
"יש מצב את מארגנת לי קרב להיום?" שלחתי לאמילי הודעה
"אני לא חושבת שזה רעיון טוב כל כך, עדיין לא התאוששת מהפציעה" ענתה אחרי מספר שניות
"אני בסדר גמור, מקסימום תיתני לי חובבן כדי שתראי שהכל בסדר" שלחתי בניסיון לשכנע אותה
"אני סומכת עלייך, ואני מאוד מקווה שאת לא עובדת עליי או משהו. אני אחפש לך אחד להיום בערב" רשמה אחרי דקה
יצאתי מהוואטצאפ נכנסת לאינסטגרם לבדוק מה חדש עד שנשמע הצלצול.
°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°
"אני אהיה בסדר" הבטחתי לאמילי שסידרה את כובע הג'קט שלי.
"את בטוחה?" שאלה בדאגה,
הזמן לקרב הגיע והנה תורי בזמן שהשופט חופר ומשכנע עוד אנשים להמר על יותר כסף. אני מתארגנת בחדר הקטן של מאחורי הקלעים, אני אפילו לא יודעת מול מי אלחם עכשיו.
סגרתי את רוכסן הג'קט עוברת את חבלי הזירה ומסדרת את מגן השיניים.
אחרי עלה לזירה איש בסביבות גיל שמונה עשרה לחייו, פניו לא הביעו דבר ורק חיכו בקוצר רוח לתחילת הקרב.
הנחתתי לו אגרוף בימיני וזזתי הצידה, נתתי לו כמה אגרופים בבטן זוכה ממנו לעוד מספר אגרופים בראש, זזתי אחורה מתחמקת מאגרופו. וכך המשיך הקרב.
ישבתי מעליו מנחיתה אגרוף אחרון לראשו. וקמה ממנו מושיטה לשופט את ידי.
דפקתי על דלת חדרו של הנער שהתחרה נגדי מחכה לרשות להיכנס.
פתחתי את הדלת באיטיות רואה אותו יושב על הספה מחזיק בשקית קרח, עושה בדיוק את מה שעשיתי לפני מספר דקות.
התיישבתי על הכיסא מולו, מחייכת חיוך קטן
"מצטערת" מילמלתי בשקט
"זה בסדר, גם אני מצטער" התנצל גם הוא מחייך חיוך חושף שיניים
"למה נכנסת לזה?" שאלתי "כאילו לאגרוף" הסברתי את עצמי.
"כסף" מילמל "אז למה דווקא זה אני בטוחה שאתה בן אדם חכם שיכול להשיג עבודה טובה ולא מפוקפקת כזו" לא מבינה למה הוא הורס את עצמו.
'כאילו את יכולה להגיד משהו על זה את בעצמך משתתפת בחרא הזה' התת מודע שלי לעג לי
"חברה שלי היא בהריון ואנחנו חייבים את הכסף דחוף" מילמל
"את יודעת אני לא מכיר אותך ואני אומר לך את זה, זה מוזר" גיחך
חייכתי חיוך קטנטן וחשבתי על דרך לעזור לו.
"יש מצב אני יכולה לעזור לך למצוא עבודה טובה" מילמלתי כשרעיון עלה לראשי "ולמה שתעשי את זה?" שאל בהרמת גבה
"תראה אם לי היה חבר ואני בהריון ממנו, לא הייתי רוצה לדאוג לו שלא ימות לי והייתי רוצה שיחזור בריא ויעבוד בעבודה בה לא יפגע בעצמו" הסברתי
הוא המהם והושיט לי כרטיס שעליו מספר טלפון
"תתקשרי אליי אם את מוצאת. ותודה" חייך חיוך חושף שיניים וכך גם אני יוצאת מחדרו ומתקדמת אל אמילי.
YOU ARE READING
fight
Teen Fiction-גמור- "הנה הכלבה הקטנה" אמר "עכשיו תקבלי את מה שמגיע לך" הוסיף ונתן ללין אגרוף בלסת חברו תפס את לין מאחור ולא נתן לה אפשרות לברוח הוא התקדם אל לין כשהיה מספיק קרוב לין בעטה בבטן שלו הוא נפל על הרצפה ו... ניק-יורש העולם התחתון אין אחד שלא פוחד ממנ...
