עונה 2 פרק 11

2K 104 23
                                    

אשלי pov:

היום אני אמורה לחזור לבית שכבר לא ממש שלי לקחת בגדים אין לי מושג איך אני יעשה את זה כי אבא שלי בטוח ינסה לשכנע אותי להישאר ואני לא יעמוד בפרצוף המתחנן שלו,

ליאם ניחם אותי והרגיע אותי כל הלילה באמת שלא יכלתי לבקש מישהו יותר טוב,למרות כל מה שעברנו ושאני בסך הכל עדיים נערה מתבגרת והוא כבר לא ממש אז זה החיים המושלמים בשבילי אני מתכוונת תתארו לעצמכם איך זה מרגיש להפוך את החלום שלכם לאמיתי כלומר כל ילדה או נערה מתבגרת בגילי חולמת על מה שקרה לי ואני קיבלתי את זה באמת אני עד עכשיו לא מאמינה שאני יוצאת עם ליאם פיין אני לא בדיוק יודעת מה אנחנו אבל אני מניחה שאני חברה שלו נכון? לא משנה בקיצור רק רציתי שתדעו כמה זה מקסים וניפלא כשחלום מתגשם וזה קורה רק באגדות אז בוא נאמר שיש לי מזל.

השעה כבר חמש אחר הצהוריים אני עכשיו נוסעת עם ליאם לבית של ההורים שלי הארי זאין ולואי בסידורים ונייל נשאר בבית עם ג'סטין בטח יש עכשיו ניילרים קטנים בדרך..

"בייב הכל בסדר?" ליאם שאל אותי כשאנחנו בתוך האוטו כבר

"כן כן סתם לחוצה" עניתי והוא הנהן וליטף לי את הירך ואז עבר לפנים לצוואר וכאילו התעלם מזה שאנחנו כרגע באוטו ברמזור בדרך להורים שלי

"ליאם אין מצב שזה קורה פה" אמרתי והוא נאנח

"אל תידאגי תיהי בטוחה שבבית זה יקרה סוף סוף עד הסוף" הוא אמר וקרץ לי

אוי בנים הם כל כך כחולים אפילו ליאם שכולם חושבים שהוא דדי דיירקשן וכזה תמים אז הוא ממש לא כזה אולי יותר גרוע מהארי טוב אני לא יגזים אולי יותר גרוע מזאין.

הגענו לבית ליאם ירד מהאוטו לפתוח לי את הדלת יצאתי החוצה בחשש והוא רק עטף אותי בחיבוק חם ואוהב

"אל תדאגי אני נכנס איתך אני יהיה לידך כל הזמן הכל בסדר" הוא לחש לי באוזן הנהנתי הוא לקח את ידי והוביל אותי לדלת הכניסה פתחתי אותה בלי לדפוק אבא שלי היה בסלון רואה טלויזיה על הספה שלו הוא הסתכל עלי בפרצוף מאוכזב

"גברת צעירה איפה הנימוסים שלך! דופקים על הדלת לא נולדת באוטובוס" הוא אמר התעלמתי ועליתי למעלה לחדר שלי עם ליאם.

אמא שלי קיפלה כביסה בחדר ממול

"הו אשלי אני רואה שחזרת קיבלת קצת שכל-הו רגע גם הוא פה" היא אמרה והסתכלתי עליה במבט רצחני ליאם ליטף אותי בגב והרגיע אותי

"אני רק לוקחת את הדברים שלי ומתחפפת מפה" אמרתי נועצת בה מבט מאיים ופונה לחדרי

"מה אתה עושה פה?!" צעקתי על מאט(אח שלה)  שהיה בחדר שלי ומחטט לי בארון

"הו את פה אני פשוט רציתי לראות כמה מקום יתפנה פה כדי לשים פה את הדברים שלי" הוא אמר ונתתי לו מכה קטנה בכתף ודחפתי אותו החוצה

"פשוט תצא מפה זה עדיין החדר שלי!" צעקתי טרקתי את הדלת והתחלתי לבכות

"דיי אש אש אל תתעצבני הם לא שווים את הדמעות שלך" ליאם אמר וניגב לי את הדמעות מהפנים

"א-אני חשבתי שהם יתמכו בי אבל הם ירקו לי בפרצוף!" צעקתי והתפרקתי על ליאם זאת הפעם הראשונה שבכיתי ליד בן שלא נדבר על יד ליאם פיין.

הוא ליטף אותי ושתל נשיקות קטנות בכל אזור אפשרי בפנים שלי

"בואי נתחיל לארוז כדי שנוכל לעוף מפה כמה שיותר מהר" הוא אמר והנהנתי

התחלנו לשים במזוודות את כל הבגדים שהיו בארון שלי את הבשמים הקרמים והאיפור שנשאר, זהו אני כבר לא גרה עם ההורים זה קצת מוקדם אבל זה אף פעם לא מוקדם מידי אם זה עם האחד שאני אוהבת

"אני חושב שסיימנו את רוצה לארוז גם את הפוסטרים?" הוא אמר וצחקק קצת

אוי זה כל כך מביך ליאם ראה את כל הפוסטרים שלו שהיו על הדלת על הקירות ואפילו על הניאגרה של השירותים כן אני מוזרה עכשיו אני יקח אותם בלי לעשות תנועות חדות ושהוא לא ישים לב שיש לי פוסטר שלו בשרותים

"תתעלם מהפוסטרים תצא תחכה לי ליד הדלת אני מיד חוזרת" אמרתי והוא הנהן עדיין מצחקק זה כל כך פתטי

"זהו סיימתי בוא נלך מפה כבר" אמרתי וסחבתי מאחורי ארגז שלם באביזרים של וואן דיירקשן ובכל הפוסטרים

"כן בואי נלך באמת" הוא אמר ולקח את ידי

ירדנו במדרגות נמנעים מקשר עין עם ההורים שלי והתקדמנו לכיוון היציאה

"חבל שאת זורקת לפח את החיים שלך את היית יכולה ליהיות הרבה יותר מסתם עוד אחת באוסף שלו" אמא שלי אמרה ממש התעצבנתי פה נשברתי דמעות רצו לצאת אבל לא נתתי להם ליאם גם התחיל להתעצבן ולא יכלתי כבר לעצור אותו

"זהו מספיק כבר עד כאן! את גררמת סבל לילדה שלך היא רוצה ליהיות איתי ואת צריכה לתמוך בה! היא כבר לא ילדה קטנה שצריכה לקיים ולהקשיב לכל מה שאתם אומרים לה היש לה דעות וזכיות משלה אני אוהב אותה והיא לא סתם עוד אחת מהאוסף שלי לכי תדעי אולי אנחנו ניפגש בחתונה עוד כמה שנים" ליאם אמר נדהמתי קצת הוא העמיד אותה במקום היא לא הוציאה הגה היא האדימה ליאם לקח את היד שלי והלכנו למכונית

אני לא יודעת מה איתכם אבל אני עדיין תקועה על הקטע שהוא אמר על חתונה בעוד כמה שנים היא באמת התכוון לזה? אני מניחה שנדע בעוד כמה שנים.

הציוץ - פאנפיק על ליאםWhere stories live. Discover now