גג העולם, בור עמוק

!זהירות לא ליפול

המצב לא נראה טוב. אנאנסי, אשת העכביש, לכדה את חתול שחור ברשתה. החפץ אותו זימנה החיפושית הוביל אותה לכיוון ברור אחד - ביתו של מאסטר פו.

עליי לקרוא לתגבורת. אין דרך אחרת לפרש את הרמז הזה! כך חשבה בהסתכלה שוב על הקומקום שנפל לידיה.

היא השאירה את המוט של חתול שחור בידיו של נינו ומיהרה לעבר ביתו של מאסטר פו.

״עזבי את הנער... קחי את המופלא של חתול שחור!״ קרא עש-לילה לאנאנסי דרך הקשר הטלפתי ביניהם.

אך רגע לפני שהיא שלחה את ידה לעבר טבעתו, הוא חייך וקרא ׳חתולאגאן׳ והפעיל את כוחו.

״היזהרי! אל תגעי בידו הימנית!״ קרא עש-לילה בתסכול, אך ללא הועיל. אנאנסי איבדה את שיווי משקלה וקסדתה נגעה בידו הימנית. אחרי שניה, קסדתה הפכה לאפר ופרפר האקומה יצא ממנה. הרשת שלכדה את חתול שחור התמוססה.

חתול שחור לא יכל שלא לברך על מזלו הטוב, לשם שינוי, אך לבינתיים פרפר האקומה הלך והתרחק.

חיפושית... בבקשה תמהרי... לפני שהפרפר יברח!

(ובינתיים במקביל)

מאסטר פו בדיוק החל לנקות אחרי הלקוח הקודם שלו, כאשר מרינט פרצה לחדר בריצה.

״מאסטר! חתול שחור בצרה! אנו חייבים תגבורת!״

״ובכן, בחרי מופלא במהירות!״ ענה לה כאשר הוא פותח את תיבת הנגינה בעזרת הקוד הסודי.

״המממ... מהירות...״ מרינט הרשתה לעצמה חיוך קטן. ״מהירות זה רעיון טוב מאוד. אני אבחר בזופו, מופלא הקוף בעל כוח המהירות!״

מאסטר פו חייך. ״בחירה ראויה.״ אמר, כאשר הפקיד את המופלא בידיה. ״ועכשיו צאי, חיפושית.״

״טיקי, נקודות!״

החיפושית מהרה לזירת הקרב, שם כבר חיכה לה חתול שחור עם חיוך על שפתיו. השיפור הניכר במצב שלהם שימח מאוד גם את החיפושית, והיא לכדה את פרפר האקומה.

״איפה היית, חיפושית?״ שאל.

״הבאתי תגבורת... אבל נראה שלא נזדקק לה כלל! מוטב כך. עליי לחזור ולהחזירה!״

החיפושית מהרה שוב לביתו של מאסטר פו, חזרה שוב להיות מרינט, הפקידה את המופלא בידיו של מאסטר פו ומהרה לצאת החוצה שוב.

(ובינתיים במקביל)

״לילה, יקירתי... שכחתי את הארנק שלי אצל המטפל שלי! האם תוכלי להביא אותו בשבילי?״

איזה שעמום חשבה לילה. טרחה מיותרת. אבל... אולי אוכל לשמור שטר או שניים לעצמי...

״בסדר אמא, בשמחה!״ ענתה.

המשפחה של לילה היתה משפחה מתפקדת רק למראית עין. צעקות נשמעו בביתם לא פעם אחת, אבל כנות היתה מצרך נדיר. בהנתן הורים שקרנים ותככנים, היה זה פלא קטן מאוד שלילה אימצה את ההתנהגות הזאת בעצמה ושכללה אותה לכדי אומנות. מכאן גם שקריה בבית הספר. היא בקושי הכירה בקיומה של אפשרות אחרת.