גג העולם, בור עמוק

בשביל מה יש חברים?

אדריאן לא יכל להתרכז בבית הספר כלל אותו היום. מחשבותיו היו נתונות לחיפושית. לאחר תום השיעורים הוא מהר להפוך עצמו לחתול שחור ולהגיע לנקודת המפגש שהם קבעו קודם לכן, קרוב לכנסית הסאקרה-קר. היא כבר חכתה שם כאשר הוא הגיע.

״שלום, גבירתי. הנקודה האהובה עלייך בכל העיר... ״

או אז הוא הבחין בפניה האדומות מבכי.

בלא לחשוב פעמיים הוא חיבק אותה חזק והיא מחתה את דמעותיה.

״תודה, חתול שחור... אתה השותף הטוב ביותר שיכולתי לבקש לעצמי.״

היא אמרה ואז המשיכה.

״אבל זה רק מזכיר לי כמה אני הולכת לאבד... תבין, המפלצת הזאת היא יציר כפיי. לא רק שאאבד אותך ואת עצמי כחיפושית... היא מכוונת להפריד ביני ובין הנער אותו אני אוהבת. היא תיקח ממני הכל.״

״לא אתן לזה לקרות. אני תמיד אהיה כאן בשבילך ואנחנו ננצח אותה.״

״אבל... איך?״

גם לחתול שחור לא היו רעיונות. הוא הביט בה בעצב, אך אז עלה רעיון במוחו.

״אולי... אולי קמע המזל יעזור?״ הוא הציע.

״קמע המזל!״ קראה החיפושית ופתחה את ידיה לאסוף את החפץ. היה זה העתק של מופלא השועל בצבעי אדום ושחור. הרמז היה ברור לה, היה עליה לבקר את מאסטר פו.

---

״מרינט, אני בטוח את מבינה כמה חמור המצב. לו ידע עש-לילה את זהותך האמיתית, הוא יפגע בך ובמשפחתך.״

מרינט רצתה למחות אך לא היתה לה שום תשובה. מאסטר פו צדק.

״עליי לשוחח עם טיקי, בפרטיות.״

אוי לא.

לאחר כעשר דקות שנדמו כנצח, מרינט נכנסה שוב לחדרו של מאסטר פו.

״מרינט, דעי לך שבחרתי בך כחיפושית משום שידעתי שתוכלי לבחור בהחלטות הנכונות גם במצבים המסובכים ביותר.״

מרינט הבינה מיד לאן הוא חותר.

״אתה מבקש שאוותר על העגילים. אם תהיה חיפושית אחרת, גיבורת הקוף אולי תחשוב שטעתה.״

מאסטר פו חייך חיוך קל שבקלים.

״אני משאיר את ההחלטה בידייך, מרינט, שכן את תושפעי ממנה ומתוצאותיה.״

מרינט עצמה את עיניה והניחה את זוג העגילים על השולחן.

״זכרי, מרינט. את יכולה להיות יום אחד בבור עמוק ויום למחרת למצוא עצמך על גג העולם.״

״אני מצטערת. בכל יום אחר הייתי יכולה להאמין בכך. ושמור גם את זה״ אמר כאשר הניחה על השולחן את תליון השועל שהעניק לה קמע המזל. ״אני חושבת שהמזל שלי אזל.״