the book of the bordom

#סתם

מכירים את ההרגשה הזאת שמתי שקרה משהו לא כל כך טוב,
ואתם מנסים להשאר אופטימים, ויוצא לכם, אבל...

אבל ברגע כלשהו אתם מרגישים שאין לכם כח יותר. פשוט אין.
לכלום יותר...

ופשוט לא בא לכם לראות אף אחד, לדבר עם אף אחד, לעשות כלום, פשוט לשבת ולבהות.

תחושה מעצבנת ומייאשת של ריקנות...
פשוט לשבת לבד בחושך ובמקום קפוא או מתחת לזרם מים קר ולשמוע שירי דיכאון שקטים....

ואז לנסות למלאות את התחושה של הריקנות במשהו, כמו כעס למשל,
ולחשוב על מי לכעוס, מי אשם בכל זה,
בגלל מי נוצר בכלל המצב המעצבן הזה.

והכי גרוע שאחרי כל זה את גם מתחילה לשנוא את עצמך,
כי הבנת שהמצב שנוצר בסופו של דבר הוא באשמתך באופן חלקי או אפילו מלא.

ואת גם מרגישה אשמה שניסית להאשים בזה מישהו בשביל להקל על עצמך...

קרה למישהו או שזה רק אני מוזרה כזאת?

*השיר הזה מעודד ברגעים קשים כמו עכשיו